ייתכן שבעבר, לפני עשר או 15 שנים, אפשר היה למנוע מאיראן להשיג פצצה גרעינית באמצעות פעולה צבאית, כפי שנעשה בעיראק ובסוריה. אבל האפשרות הזו הוחמצה. בידי איראן יש כבר כמות מספקת של אורניום מועשר לפיתוח פצצה. אפשר להפריע לה, באמצעות הרג אנשים בעלי ידע, באמצעות הריסת מתקן ההמרה של האורניום מגז למוצק – אבל כל אלה יועילו רק לעיכוב קצר למדי, אם בכלל, בפיתוח פצצה. מה עושים אם כן? האם המלחמה הזו מיותרת?
השאלה אם המלחמה נגד איראן מוצדקת תוכרע רק כאשר יהיה לנו עוד מידע. אבל כבר כעת אפשר להעריך שההצדקה האפשרית העיקרית – כנראה היחידה – למלחמה היא הפעלת לחץ על איראן כדי שתסכים לוותר על פיתוח נשק גרעיני.
המשא ומתן שהובילה ארה"ב לפני המלחמה נכשל. אין סימנים לכך שאפשר היה להשיג הסכם טוב, כמו זה שנחתם ב-2015 והופר על ידי טראמפ ב-2018, בלחצו של נתניהו. ההתקדמות בפיתוח ובייצור הפצצה שאיראן השיגה בשבע השנים הללו, מ-2018 עד היום, גרמה לה לסרב לוותר על האורניום שכבר העשירה, ולכן על מעמדה כמדינת-סף גרעינית. איראן כל כך קרובה להפוך למדינה שיכולה לפתח פצצה בתוך כחודש, שבלי לחץ ממשי, לא רק איום כללי, היא לא הסכימה לוותר על המעמד שאליו חתרה במשך עשרות שנים.
המלחמה נועדה להגביר את הלחץ על איראן כדי שתסכים להסכם חדש, שבו תוותר על שאיפותיה לפצצה גרעינית. לשם כך, העיקר אינו דווקא הריסת מתקני הגרעין או צעדים אחרים למניעת האפשרות לבניית פצצה, משום שכבר איחרנו את המועד להשגת יעד זה. מה שנחוץ הוא צעדים למניעת הרצון של איראן לבנות פצצה. המלחמה נועדה להבהיר להנהגת איראן שהמחיר של פיתוח פצצה הוא קשה מנשוא מבחינתה: הוא כרוך בסכנה לחייהם של ראשי המשטר, ראשי הצבא והמדענים, בנזק לתשתיות ובסכנה ממשית להמשך קיומו של המשטר.
בהתאם לכך, הרס המתקן בפורדו, וההמתנה מורטת העצבים למוצא פיו של הנשיא טראמפ, אם יסכים להטיל את מפצחת הבונקרים אם לאו, הם שגיאה חמורה. הרס המתקן לא ימנע מאיראן להפוך מדינת-סף גרעינית, אם תבחר בכך, והוא גם לא יהיה בהכרח הגורם שיביא אותה להסכים להתקשר בהסכם חדש. בה בעת, הפעלת לחץ מספיק על איראן יכולה לגרום לה לבחור לוותר על השאיפה להפוך מדינת-סף גרעינית, גם בלי הריסת המתקן בפורדו.
האתגר שמונח בפני ממשלת ישראל הוא לאתר את נקודות החולשה של ההנהגת האיראנית, שאיום בפעולה נגדן יביא אותה להסכים לוותר על פרויקט הגרעין. הריסת תשתיות הנחוצות לפיתוח פרויקט הגרעין אינה חשובה עוד כשלעצמה, ואין ביטחון שהיא דווקא נקודת החולשה שתביא את איראן להסכים לוותר על שאיפותיה.
על ממשלת ישראל להצהיר שמטרת המלחמה היא להביא למניעת הפיכת איראן למדינת-סף גרעינית, באמצעות הסכם עם איראן. לשם השגת הסכם כזה, ממשלת ישראל צריכה להצהיר על כוונתה להפעיל לחץ גובר והולך על ממשלת איראן. החוכמה היא לאיים בהפעלת לחץ, ככל האפשר בלי לממש את האיום, בשל המחיר הכבד שכרוך במימוש איומים ובהשפעה הפחותה שיש לכך אחרי שמומשו. בה בעת, האתגר העיקרי הוא להכיר בכך שהפתרון – מול חמאס ומול איראן – יגיע רק באמצעות הסכם. הפעלת הכוח ופגיעה באנשים וביכולות הן רק אמצעי, לא מטרה עצמאית. המטרה היא השגת הסכם הוגן ובר-קיימא.
פרופ' ברק מדינה הוא משפטן, לשעבר רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים
מה שנחוץ הוא צעדים לא למניעת האפשרות של איראן לבנות פצצה אלא למניעת הרצון שלה לעשות זאת. המלחמה נועדה להבהיר להנהגת איראן שהמחיר של פיתוח פצצה הוא קשה מנשוא מבחינתה
