"אנחנו כואבים, אבל יש תחושת הקלה בכך שאנחנו מביאים את עפרה לקבורה באדמת בארי, האדמה שהיא כל כך אהבה", כך מסרו בני משפחתה של עפרה קידר ז"ל, שיצאה להליכה בשבילי הקיבוץ בבוקר 7 באוקטובר, נרצחה ונחטפה. "השבת כלל החטופים היא חובה מוסרית. אנחנו מתפללים שכל משפחות החטופים יוכלו לסגור את מעגל האימה הזה, מי לשיקום ומי לקבורה", הוסיפו.
בקיבוץ בארי, שבו התגוררה עפרה, ביקשו למסור את השתתפותם בצער המשפחה ולחבק את ילדיה - יעל, אורן ואלעד, ואת שבעת נכדיה. "עפרה הייתה אישה מלאת מרץ, שקידשה את מוסר העבודה והעשייה, תמיד דאגה לקרוביה ותרמה ללא לאות לפיתוח הקהילה", נמסר בהודעת הקיבוץ, "עפרה עברה בילדותה עם משפחתה לבארי. היה לה אופי מופנם אך עוצמתי, ילדה שקטה עם רוח ספורטיבית. בנערותה אהבה אתגרים פיזיים, והתנדבה לקפל מצנחים כדי להגשים את חלומה לצנוח", סיפרו, "אישה מסורה שתמיד עבדה קשה ולא עשתה עניין משום דבר. עפרה הייתה שותפה אמיתית לחיי הקיבוץ ‑ רפתנית מסורה, מטפלת בעגלים, ובהמשך גם דמות מפתח בפינת החי המקומית, מקום שבו שילבה את אהבתה הגדולה לחיות עם עבודתה הקיבוצית. שגרת חייה הייתה פשוטה ויציבה: הליכות מוקדמות בבוקר, שעות עבודה ארוכות, שחייה יומית, גידול משפחתה ואהבה עמוקה לטבע ולבית שבנתה", מסרו בקיבוץ בארי.
ענבר, כלתה של עפרה, שיתפה בשיחה עם "ידיעות אחרונות": "זאת תחושה של סגירת מעגל. אנחנו עדיין צריכים לעכל את זה ולבשר לבתה של עפרה, שיש לה צרכים מיוחדים. עפרה חוזרת לאדמה של בארי, לבית שהיא כל כך אהבה. היא חוזרת להיות אנונימית סוף-סוף. עפרה הייתה אישה שאהבה שלום ושקט בין אנשים. זאת הצוואה שלה לעולם הזה ולעם שלנו - להתחיל לחשוב על אחדות. אנחנו עם עתיק עם מטרות משותפות. זאת הצוואה של עפרה".
על עפרה סיפרה: "היא הייתה אדם צנוע, הדברים הקטנים בחיים הם אלה ששימחו אותה. לראות טלה קטן שנולד בפינת החי, לשחק עם הנכדים אחר הצהריים. דברים גדולים ומפוארים לא עניינו אותה”.
