אלה ימים קשים לישראל. הפצצות, פצועים, חרדה ופחד. אלה ימים גרועים מאוד גם לתרבות הישראלית. ימים שהפכו כבר לשנים. המלחמה נגד איראן היא לא מקל בגלגלים, אלא יותר עץ שקשה מאוד לנסר אותו. זה התחיל במגבלות הקורונה שסגרו את התיאטרון והקולנוע, ובדיוק כשהיה נדמה שעולם התרבות מתחיל להתאושש, הגיעה המלחמה נגד איראן. אולמות התיאטרון והקולנוע נסגרו, הפקות הסרטים שיצאו לדרך נעצרו, ומפלס החרדה וחוסר פרנסה של עולם התרבות עלה.
בתחום המוזיקה, סיבובי הופעות עתידיים גדולים שמחכים ונעצרו: קרן פלס-מירי מסיקה, יהודה פוליקר - עיניים שלי, שלמה ארצי - סיבוב הקיץ, 45 שנה לתיסלם, 40 למשינה, הכבש ה-16 שנודד מתאריך לתאריך, מחכים למשיח 40 שנה - שלום חנוך. דובר על ניסיון לשכנע את יהודית רביץ להופעה בפארק, כרגע זה כמובן לא יקרה. גם אמנים גדולים אחרים שבנו על סיבובי קיץ כמו בועז שרעבע, יהורם גאון, אייל גולן (ביטולים למופעי ענק בבלומפילד) או עדן בן זקן (פיס ארנה) נמצאים על הולד. מפיקי הפסטיגל, סמן חשוב לתעשייה, עדיין לא ויתרו על חנוכה הקרוב.
מפיק בכיר בתעשייה, המייצג מעל עשרה אמנים, מספר שהמלחמה באיראן הגיעה בטיימינג גרוע במיוחד. "מעבר לסיבובי הופעות גדולים של הקיץ, חלקם במקומות גדולים מאוד, זו הייתה בדיוק התקופה שבה החברות הגדולות, הוועדים הגדולים וחברות ההייטק הרשו לעצמם לשחרר מעט אחרי שנתיים של מלחמה, ובשבועות הקרובים היינו אמורים לראות את השיא השנתי בהופעות מוזמנות. ביטלנו כמובן עשרות כאלה קדימה. המעגלים הקרובים לאמנים כבר לא מתפרנסים, ואם מישהו בנה על הקיץ כדי לשפר את מצבו, הגיעה המכה הזו. על כל הופעה כזו שמבוטלת, אין פרנסה למאות אנשים לפעמים. אם המצב יימשך שבועות רבים, נראה שוב משפחות קורסות מקרב העובדים בענף התרבות. והבעיה? אנחנו הדבר האחרון שמעניין את הממשלה, וגם אסור לנו להתלונן, כי מי אנחנו כשיש חטופים המעונים כל יום במנהרות? בניגוד לקורונה, שבה הטענות שלנו היו כביכול לגיטימיות, עכשיו כל אמן שיפתח את הפה יקבל פה כאלה ביקורות, אז מי יעז באמת? בינתיים בשקט אנשים יקרסו".
בענף הטלוויזיה כבר מכירים את הנוהל. ההוצאות בחברות החדשות מזנקות בעשרות אחוזים, חריגה בתקציב של מיליונים, צוותי המערכות ישנים בנווה אילן, שישי-שבת רצוף. למעשה כמעט אין הפסקות, למעט הגיחות לפריים-טיים, שמאז איראן הצטמצמו גם הן. בקשת וברשת למשל דאגו למיגון מיוחד של הצוותים, כל צעד כזה גובה מחיר. מצד שני, הביקוש לפרסום יורד וקמפיינים גדולים על הולד, כי אף אחד לא רוצה להיות מנותק. "אבל הפעם השחקנים הגדולים רוצים להישאר בתודעה. וגם תמיד יש פיצוי יפה אחר כך", אומרת בכירה ברשת. "כשמצב המלחמה ייגמר, כולנו נחזור לקנות ולבלות".
ברמת התוכן, כפי ששטחנו בהרחבה בכתבה סביב 'האח הגדול' בשבוע שעבר, הערוצים הגדולים לא גונזים את ספינות הריאליטי הגדולות, ובהיבט הרייטינג המהלך מוצדק. 'רוקדים עם כוכבים', 'הזמר במסכה' (קשת) ו'האח הגדול' (רשת) פתחו פערים עצומים מהפטריוטים של ערוץ 14, דווקא בימי מלחמה שבהם היה אמור לפרוח הרבה יותר. קשת ממשיכה לשלוט גם בימי איראן באמצעות חדשות 12, שפתחו פערים עצומים. הצילומים של 'רוקדים עם כוכבים' מלאי הגבלות ועיכובים, אבל היא באוויר. בקשת החזירו את 'ארץ נהדרת' לפרק מיוחד ואולי יגיחו מערכונים בודדים בהמשך. המלחמה החזירה גם את המותג 'מועדון לילה' בהובלת ארז טל.
כאן 11 לא במשחק הריאליטי, אבל הגיב מהר למלחמה עם הקדמת העונה החדשה של 'זהו זה'. 'מהצד השני' לא שודרה מספר ימים וגם בוטלו תוכניות של 'סוכן תרבות' ו'האזרח גואטה' שתוכננו ליום שישי שעבר. 'חוליגנים' שודרה ביום אחר וחוזרת לפעמיים בשבוע, 'אינתיפאדה' ו'פרויקט משפחות' נדחו.
בחברת yes נאלצים לעצור צילומים בשלוש הפקות, 'זרות', 'פאודה' ו'שחר אדום'; הסדרה 'איננה' תוכננה לעלות לשידור ב-3 ביולי ונעשים מאמצים לעמוד בלוז. סדרת הנוער 'אל עצמי' של גלילה רון פדר הוקדמה ל-29 ביוני וב-yes רכבו על החדשות עם ספריית תוכן המוקדשת למתנגדי השלטון באיראן, ומצד שני למחווה לגיבורים אמריקאים וספריות לילדים והורים.
ב-HOT הקפיאו זמנית את הצילומים של מספר הפקות מקור, בהן הסדרה החדשה והמסקרנת של שירלי מושיוף, 'לא קרה כלום', עם אסי כהן וליאת הר לב. הדוקו-ריאליטי על נסרין קדרי ממשיך להצטלם, חוויה ממש. ב-HOT בונים קדימה על הלהיט 'גולסטאר', עם עונה חדשה באפריקה, ובקיץ תעלה גם הדרמה היומית 'חזי ובניו'. הצצה לנתונים של HOT מלמדת על ירידה בתוכני ה-VOD בימים הראשונים של המלחמה ועלייה קלה בצפייה בתוכני ילדים, לצד נסיקה כמובן בחדשות. לאחר שלושה-ארבעה ימים הציבור כבר חיפש לברוח לסרטים, סדרות מוכרות ומנחמות, לצד ביקוש נרחב לתוכני ילדים, כמו הסדרה 'צפוף' של זום.
אבל יש אדם אחד, לא בלתי חשוב, שמשדר עסקים כרגיל. שר התקשורת, שלמה קרעי, ממשיך לקדם חוקים ותקנות להגבלת כלי התקשורת, ממשיך לנסות להוביל לסגירת תאגיד השידור כאן, תוך השמצות פרועות שהוא מייחס לתאגיד, "שופרות הסתה", אמר בראיון לא מזמן. לקרעי נותר זמן כדי לקדם במקביל הקלות לחביבו ערוץ 14.
× × ×
גם מצבו של הקולנוע לא מזהיר. "עולם התרבות בתקופה הכי קשה שהייתה כאן מאז ועולם", אומר משה אדרי, מבעלי הסינמה סיטי, שמעורב בכמה מהפקות הקולנוע הגדולות בארץ. "מפברואר 2020 ועד היום היו לנו בעיקר הפתעות רעות. כאלה דברים אין בשום ענף. ספגנו את המכה הכי קשה שיכלה להיות. התחלנו להקרין את 'הילולה 2', שהיה אמור להביא קרוב למיליון איש, ומכרנו בתוך יום 50 אלף כרטיסים, ואז הכל נעצר. הסרט השני של 'שולי', שצולם ביפן, צריך לצאת בתחילת יולי והצפי שלו הוא דומה, אבל הכל יידחה קצת בגלל המצב".
מי עוד נפגע כלכלית?
"יש הרבה אמנים שהם בבעיות. לא כולם פה חיים בהוליווד. בשביל אחרים 10-15 ימים בלי שתשלם להם משכורת זו משימה כמעט בלתי אפשרית. בתי קולנוע שסגורים הפסידו עשרות מיליונים. אני מאמין שבעלי הנכסים יבואו לטובתנו כי אתה משלם שכירות ברוב המקומות".
היו סרטים שהצילומים שלהם נדחו?
"אבי נשר התחיל לצלם סרט חדש על 7 באוקטובר, 'האהבות שלנו', ועצרנו את הצילומים. גם הצילומים של העונה השנייה של ב'אש ובמים' של חנן סביון וגיא עמיר נעצרו, והקומדיה 'חינה אמריקאית', של דני רייספלד, ששלום אסייג מביים, תמתין גם היא".
גם בתיאטרון מתקשים להסתגל. "תרבות היא לא מותרות - היא החמצן של החברה הישראלית", אומרת יונה אליאן קשת, יושבת ראש אמ"י (איגוד אמני ישראל). "דווקא בימים של חרדה, אי-ודאות ולחימה, הציבור זקוק לאמנות".
מי נפגע במיוחד מהמצב?
"אני לא מדברת על עצמי ועל שחקנים מבוססים כמוני. אני מדברת על שחקנים שהם בסוף או בתחילת דרכם, והם נמצאים במצוקה מאוד גדולה, כי מתבטלות להם הצגות. הבעיה היא שהם גם לא יודעים מה יהיה בהמשך. במיליה שלנו אנחנו הראשונים להיסגר כי אסור להתקהל, והאחרונים להיפתח. אי-הוודאות הזאת ממש חונקת את האמנים. כל מה שאנחנו מבקשים הוא שיקימו קרן לתמיכה באנשים האלה, שנזרקים לתהום אי-הוודאות. אני יודעת על אמנים מבוגרים, בלי לנקוב בשמם, שחיים מחודש לחודש, משבוע לשבוע. אני שומעת על אנשים, צעירים ומבוגרים, שאין להם כסף לקנות אוכל".
ציפי פינס, מנכ"לית תיאטרון בית ליסין על שם ברוך איבצ'ר, כבר התרגלה למאבקים האלה. "אני מחזיקה את הראש מעל המים", היא אומרת. "כל חמש השנים האחרונות היו שנים איומות. עם זאת, אני מוכרחה לציין שהקהל הפתיע אותנו בצמא שלו לתיאטרון ובעובדה שהוא בא לתיאטרוןגם במצב של מלחמה".
איך מסתדרים השחקנים והעובדים?
"מגיע סוף החודש וצריך לשלם משכורות ל-300 משפחות, שלחלקן יש ילדים וחלקן בבעיות, ואנחנו לא יודעים מה לעשות".
עד מתי חוסר הוודאות הזה יימשך?
"אנחנו חיים במדינה מתוקנת שצריכה לתמוך באמנים שלה, שלא יאבדו את מטה לחמם גם בתקופות קשות. אפילו הצגות ילדים, שהיו פעם הלחם והחמאה של כל שחקן במצוקה, הן לא מה שהיה. הכל התמתן והתמעט. אני בטוחה שמשרד התרבות ירצה לעזור לנו. השאלה מאיפה הוא יקבל את הכסף הזה. משרד האוצר מעולם לא נתן מספיק תשומת לב לכל מה שקשור באמנות. אבל נפגשנו עם שר התרבות והוא גילה רצון לעזור כמו שלא גילה אף אחד לפניו".
× × ×
ביום שני כינס שר התרבות, מיקי זוהר, את ראשי המוסדות, ובתום ישיבה נקבע מתווה, לפיו יקבלו מוסדות התרבות סיוע ראשוני לכיסוי ההפסדים. סך הסיוע הראשוני למוסדות יעמוד על 20 מיליון שקל, והוא יופעל בכפוף להעברת מתווה הסיוע לעסקים בכנסת בשבוע הבא. חלק גדול מכספי הפיצוי מיועד לתשלום משכורות לאמנים, לעובדים ולפרילנסרים.
"יש בי אופטימיות מסוימת שמשהו פה קורה. יש פה איזה שינוי טקטוני שכבר שנים היה מקובע", אומר נתן דטנר, שהשבוע הייתה צריכה להתקיים הפרמיירה להצגה שלו 'מראה מעל הגשר' בתיאטרון העברי. "אני משחק בשלוש הצגות, והחודש תזרים המזומנים שלי הוא אפס. זה כל פעם אותו סיפור. הדבר הראשון שסוגרים במלחמות, והדבר האחרון שפותחים זה אותנו".
מיכאל מושונוב שמשחק עכשיו בתיאטרון באר-שבע בהצגה 'האמת', מודאג. "כבר שנים שאנחנו בחוסר ודאות, שגם ככה הוא חלק בלתי נפרד מהמקצוע שלנו, והקורונה והמלחמות דוחקות את עולם התרבות הכי לשוליים שיש".
עד כמה אתם נפגעים כלכלית?
"אנחנו מאוד נפגעים מבחינה כלכלית. "יש סרט שאני משחק בו וגם הפקתי אותו ועכשיו היינו בשלבי עריכה מתקדמים, והכל נעצר. כשאתה מוסיף לזה את החרמות על הקולנוע הישראלי, המאבק שלו להשמיע קול נהיה יותר מסובך. הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה ויפעל להקים גוף שידאג לנו בימי חירום".
שמוליק יפרח, מנכ"ל תיאטרון באר-שבע, כבר התרגל לתקופות מצוקה. "אין לנו חוסן כלכלי. בקורונה קיבלנו פיצויים, ומאז אני בבירוקרטיה על זה מול רשות המסים".
כמה הפסדתם מאוקטובר 2023?
"הגשנו תביעות של קרוב למיליון שקלים. לא נקבל את הכ, רק חלק מזה".
לנה קריינדלין, מנכ"לית תיאטרון גשר, כבר התרגלה לתקופות הקשות. "בפעם הראשונה זה קשה, בפעם השנייה זה פחות, ובפעם השלישית מתרגלים, וחבל", היא אומרת. "אנחנו מתארגנים מהר, ופותחים לקהל הרחב את ההצגות שלנו בווידיאו. ראיתי עכשיו שאנשים יושבים בממ"ד על הרצפה ורואים את ההצגות בטלפונים. התרבות נפגעת ראשונה ואחר כך קשה להתחיל מחדש".
איך השחקנים שורדים כלכלית?
"אני עוד לא יודעת. בפעמים הקודמות קיבלנו את הפיצוי מהמדינה ושילמנו לאנשים. עכשיו גם נשלם ונראה איך אנחנו יוצאים מזה. לא נשאיר אנשים בלי משכורות".
כרמל בין, מתיאטרון בית ליסין, שמשחקת בהצגה 'מלכת היופי של ירושלים', כבר חוותה בקריירה שלה לא מעט קשיים. "אנחנו מחזיקים את הראש למעלה כדי לא להיות בדיכאון. בכל פעם שאני נכנסת ליומן, מתכווץ לי הלב. גם למנהלי התיאטרון אין תשובות, וחוסר הוודאות הזה פשוט מטורף. אתה חי את שגרת העבודה שלך, עובד בעבודה שאתה אוהב, ופתאום ביום אחד - בום. אתה נשאר בבית, בלי צפי מתי זה ייגמר".
