אתמול בבוקר, גם אחרי מועד כניסת הפסקת האש לתוקף, נמשכו האזעקות ברחבי ישראל דקות ארוכות. הטענה האיראנית הייתה שהטילים נורו לפני כניסת הפסקת האש לתוקף והגיעו אחריה. אחר כך דווח על עוד ירי. המשחק של האיראנים נמשך עד הדקה האחרונה לפני הפסקת האש ויימשך.
האיראנים ספגו בימים האחרונים אבידות משמעותיות מאוד במסגרת התקיפות האמריקאיות נגד מתקני הגרעין ובמסגרת התקיפות הישראליות הבלתי פוסקות בין היתר נגד בכירים, מדענים, בסיסים של משמרות המהפכה, אתרי שיגור ויעדים המהווים איום ישיר על מדינת ישראל. התוצאות הסופיות של התקיפות עוד יתבררו בימים ובחודשים הקרובים וגדולות ככל שיהיו, הן בנות-תיקון עבור איראן, גם אם זה ייקח הרבה זמן. המחוסלים יוחלפו (חלקם כבר הוחלפו במהלך המלחמה), והתוכניות, גם הגרעיניות, יחודשו, כי בתפיסת הציר השיעי-איראני אפשר אמנם לחסל ולתקוף אותם, אך "אי-אפשר לחסל רעיון".
התקיפה הסמלית האיראנית נגד בסיס חיל האוויר האמריקאי בקטאר ביום שני, במסגרת המבצע שכינתה איראן "בשורת הניצחון", הראתה כי איראן מעוניינת להימנע מהסלמה ולסגור את האירוע מול ארצות-הברית, אך מדובר באינטרס האיראני בעת הנוכחית. האידאולוגיה של מנהיגיה, בהובלתו של מנהיגה העליון, עלי חמינאי, עדיין קיימת והם "איתנים" כדי לחכות. מבחינתם, והם חוזרים על כך שוב ושוב, הניצחון הוא שאלה של זמן. ההסתכלות המערבית שלנו על תוצאות המלחמה — ההרס הרב באיראן, כמות החיסולים והפגיעה באתרי הגרעין — לא יכולה לעוור אותנו מהתוכנית הגדולה האיראנית, שלא השתנתה.
איראן תמשיך בתקופה הקרובה לטעון ל"ניצחון", כפי שטענו גם שלוחיה, החות'ים וחיזבאללה, במסגרת המלחמה הנוכחית, גם אחרי שספגו הפסדים מובהקים. הבכירים האיראניים למעשה החלו כבר בביסוס נרטיב הניצחון של איראן עוד בזמן חילופי האש. זה התבטא באמירות כמו של יועץ מפקד משמרות המהפכה, איבראהים ג'בארי, שאמר ביום שני האחרון "אין ספק שהתוקפנות האמריקאית באתר פורדו נכשלה. המיתוס של פצצות חודרות בונקרים נכשל".
מיד אחרי כניסת הפסקת האש לתוקף, אמר חבר המועצה האיראנית לאבטחת אינטרס המשטר, מוחמד סדר: "ארה"ב והמשטר הציוני קיוו שלחץ חיצוני יסית את העם האיראני נגד המשטר, אך מטרה זו לא הושגה". כשיימאס לאיראן לדברר את "הניצחון" שלה, היא תחזור גם לאיים.
הסכם גרעין עדיין אין, ובהינתן והמשטר הנוכחי באיראן לא יוחלף – העימות הבא הוא רק שאלה של זמן, אם זה יהיה ישירות מולה, או מול שלוחיה. מה שאנחנו רואים כהפסד גדול של איראן, היא רואה כניצחון. את הפגיעות בה, היא רואה כהקרבה וכעוד מהלומה נדרשת בדרך להשגת "הניצחון על הכיבוש".
בין מלחמות יש "זמן התאוששות". זה הזמן הקריטי שבו מחדשים יכולות. אצלנו – הזירה בעזה עדיין פתוחה. באיראן – כבר החלו לתכנן מחדש את הצעד הבא, מרגע ההכרזה על הפסקת האש. ומבחינת המשטר הנוכחי, המשאבים ימשיכו להיות מופנים עבור האינטרסים שלו, וישראל תמשיך להיות אשמה במצב הקשה של הרחוב.
הסכם גרעין עדיין אין ובהינתן והמשטר הנוכחי באיראן לא יוחלף – העימות הבא הוא רק שאלה של זמן, אם זה יהיה ישירות מולה, או מול שלוחיה
