המעלה הגדולה, והבעיה הגדולה לא פחות של הישראלים, היא שהם מתרגלים לכל. זו הגבורה ונקודת התורפה גם יחד. אנשים סתגלניים פחות כבר היו יוצאים מזמן מדעתם, מאבדים את שלוותם באופן שאולי היה בו כדי לשבור את המעגל שבו הם לכודים ולפרוץ לאחד חדש, טוב יותר. אבל כאן – מהיעדר ברירה, כטכניקת הישרדות או כתוצאה מתהליך אבולוציוני של החיים בלבנט – נושכים שפתיים וממשיכים הלאה.
כך חיינו עם מה שכונה "טפטוף" של טילים מרצועת עזה במשך קרוב ל-20 שנה, וכך עם האיום מצפון ועם פתיחתה של חזית אווירית עם תימן, וכך היה קורה גם עם המלחמה מול איראן אלמלא הייתה מסתיימת אחרי פחות משבועיים. היינו ממשיכים להתעורר למשמע ההתרעה, נזכרים כעבור שנייה שהרעש הנורא הזה באמצע הלילה הוא דווקא טבעי, מבליעים פיהוק, נכנסים לשירותים, שוטפים ידיים, שותים כוס מים – אין מה למהר, זו אפילו לא האזעקה – ולממ"ד. שומעים "בום" עמום או שניים ממרחק משתנה, מחכים לאישור יציאה, חוזרים למיטה ולישון. מחר יום חדש ואיתו התראות חדשות. עד מתי? כמה שצריך. כבר 77 שנה שצריך, וכנראה נצטרך עוד 77. המהות לא משתנה, זו רק דרגת הקושי שעולה.
זה הרצף העלילתי של הישראליות – מה שהיום הוא תסריט אימים ש"לא יעלה על הדעת", ממשיך בכך שלמחרת הוא דווקא עולה על הדעת, ומחרתיים הופך לסטנדרט שקשה כמעט לדמיין את החיים בלעדיו. כמעט כל מה שפחדנו שעלול לקרות, כבר קרה. רוב הדברים לא היו מפחידים כפי שנשבעו בפנינו, אבל חכו, יש עוד זמן. אולי עוד נפגוש במה שיהיה מפחיד יותר ממה שדימיינו. נותרו עדיין הפחדים שלא העזנו אפילו לפחד מהם. טילים מפקיסטן? סכסוך עם אפגניסטן? מאבקי שליטה עם טורקמניסטן? נסתדרסטן. אם מחר תנחת בכיכר דיזנגוף צלחת מעופפת ומתוכה יגיחו שלושה חייזרים שפניהם אינם לשלום, התגובה הראשונית תהיה פניקה. איך לא? חייזרים. אבל לא יידרש יותר משבוע כדי שמפגש אקראי עם אחד מהם בדרך למכולת יסתיים בסלפי משותף. אין משהו – בעולם הזה, בעולם הבא או מהחלל החיצון – שאפשר לזרוק על הישראלים והם לא יצליחו לשאת אותו. גב שיכול לשאת הכל הוא גב חזק, אבל גם כזה שבאמת כבר נשא עליו הכל.
איראן הייתה הנבל האחרון בסופו של משחק המחשב שהוא מדינת ישראל, יצור ספק אגדי שממתין אי שם מעבר לחיזבאללה, כזה שנראה מרוחק כל כך, שהעימות איתו הרגיש כמעט בלתי אפשרי. מי האמין שנרחיק עד אליו בלי להיפסל בדרך. עכשיו, אחרי שפגשנו גם בו ונשארנו לעמוד, נותר לגלות מה מחכה אחריו. האם ייתכן שהמשחק הסתיים? אם כן, במה משחקים עכשיו? יש גם משחקים אחרים שאפשר לשחק בהם? כעת כל מה שצריך הוא לצאת מעזה ואולי להתחיל משחק חדש. כזה שמתים בו רק בסוף, לא באמצע.
מה שהיום הוא תסריט אימים ש"לא יעלה על הדעת", למחרת דווקא עולה על הדעת, ומחרתיים הופך לסטנדרט שקשה לדמיין את החיים בלעדיו
