עם נסיגת חלק מכוחות צה"ל מרצועת עזה בשבועיים האחרונים לתגבור כוחות באיו"ש ובגבול הצפון עקב המלחמה עם איראן, גבר באופן משמעותי החיכוך של המחבלים עם הלוחמים, ואוגדה 36, שנותרה ברצועה, קיבלה שטח אחריות גדול בהרבה, עם ארבע חטיבותיה שנפרסו בין רפיח לחאן-יונס. כמעט בכל יום נרשמות תקריות, קרבות וחילופי אש עם מחבלים – שמסתיימים גם עם נפגעים מקרב חיילי צה"ל.
קצב הלחימה בעזה בשבועיים האחרונים, שגם כך היה איטי ומוגבל, הואט עוד יותר עקב הפיכת עזה לזירת לחימה משנית, וכוחות אוגדה 36, עם חטיבות כמו גולני ו-188, מצאו עצמם מתחלקים לשניים: כמחצית מהלוחמים עברו לעסוק במשימות הגנה על עצמם, במוצבים הארעיים שבדרום הרצועה, ורק כמחצית מכוחות האוגדה נשארו למשימות התקפיות. בשל המחסור בכוחות והשינויים הרבים שכפתה המלחמה עם איראן, צה"ל הקפיא תוכניות התקפה רבות נגד חמאס, כמו במעוזי ארגון הטרור בעיר עזה אך גם בתוך חאן-יונס. הקסבה ומחנה הפליטים, למשל, של העיר הגדולה בשטחה ברצועה, לא טופלו מחדש עדיין על ידי כוחות צה"ל, שפרוסים בעיקר בגזרה המזרחית והדרומית של העיר. הלחימה מתמקדת בימים אלו במזרח חאן-יונס, קרוב לגבול עם ישראל, בשכונות "העבאסנים". שם צה"ל כבר תימרן מספר פעמים מאז 7 באוקטובר, אך כאמור חמאס חזר גם לשם והשתקם.
הגדוד המקומי של חמאס נחשב לחזק יחסית, יש לו עדיין מערכות לחימה תת-קרקעיות שטרם אותרו. לגדוד "העבאסנים" בחמאס יש אפילו מפקד גדוד ופיקוד ושליטה יחסית סבירים, אך ההיתקלויות הרבות, שגורמות כמעט בכל יום לפצועים או הרוגים לצה"ל בשבועיים האחרונים, מתרחשות עדיין על בסיס חוליות מקומיות או מחבלים בודדים, שמנצלים תורפות מקומיות או קופצים מפירים וממלכדים צירים לוגיסטיים ובתים.
"האויב חש יותר בנוח לצאת ולהתקיל אותנו בשבועיים האחרונים" אמרו בצה"ל, "יש פחות כטמ"מים בגלל המלחמה באיראן, והמחבלים יודעים זאת. כחלופה קיבלנו יותר רחפנים תוקפים וארטילריה ועדיין אנו חווים יותר אירועי צליפה ומטענים". ברפיח, שמדרום לחאן-יונס, נותרו בימים אלו קיני התנגדות אחרונים של מעט מחבלים – המפקדים מדווחים שהעיר החרבה נטושה ברובה, ועשויה להתמלא מחדש באוכלוסייה עזתית, בעקבות הסכם חטופים אפשרי שיוביל לנסיגת צה"ל מציר הביתור מורג.
כוחות האוגדה השלימו גם בימים האחרונים את הלחימה בבית החולים האירופי בחאן-יונס, עם איטום מערכת המנהרות בבטון שמתחתיו. לצד הלחימה במחבלים, אחד האתגרים הגדולים שמעסיקים את הלוחמים בחאן-יונס נוגע לסוגיה ההומניטרית: מאות חיילים נדרשים לאכוף בכל יום את "הקווים" האדומים במרחב ציר מורג ,שאסור לעשרות אלפי הפלסטינים לחצות בדרכם לאיסוף חבילות המזון מארבעת מרכזי חלוקת האוכל שישראל פתחה בחודש האחרון. לפחות שניים ממרכזים אלו נחשבים לדחוסים ול"אלימים" ביותר מבחינת התנפלויות מוקדמות של כ-60-50 אלף עזתים לעברם מדי בוקר, לפני שעות הפתיחה. מציאות זאת גורמת לחיכוך קרוב של האוכלוסייה העזתית עם לוחמי צה"ל, שמצידם נאלצים בכל יום לירות כאזהרה, באופן שמוביל גם לנפגעים ולתקריות מצולמות.
מהצד השני של חאן-יונס, אותה אוכלוסייה צריכה לחצות מחסומים מאולתרים של חמאס, שפעיליו גם יורים לעברם מעת לעת, אך ללא הועיל – מחסום הפחד של הציבור העזתי נשבר. ישראל הרשמית עדיין לא מודה מי מממן, במאות מיליוני שקלים, את מפעל ההזנה והאספקה האדיר הזה, ואם מדובר בתקציב שנלקח מכיסו של משלם המסים הישראלי.
"אי-אפשר להבטיח שהאוכל הזה לא מזין את מחבלי חמאס, אבל החלופה שבה משאיות חלוקה נבזזות על ידי חמאס שמוכר את האוכל לציבור שלו ובכך משלם שכר לפעיליו, היא גרועה יותר", אמרו השבוע במערכת הביטחון.
יחד עם זאת, כפי שנחשף ביום ראשון ב"ידיעות אחרונות", ישראל כן הגדילה בחסות הסטת הקשב לאיראן בשבועיים האחרונים, את הסיוע ההומניטרי הישיר לעזתים, עם עשרות משאיות אוכל, דלק וגז חדשות שנכנסות מדי יום (בנוסף למרכזי החלוקה) לצפון רצועת עזה.
במערכת הביטחון מגדירים זאת כ"מענה משלים" אך באותה נשימה, מודים שגם על משאיות אלו יש הסתערות.
בצפון רצועת עזה גדלה בשקט-בשקט, בארבעת החודשים האחרונים, האוכלוסייה העזתית. מאות אלפי פלסטינים שבו לעיר עזה ובנותיה דרך ציר נצרים שישראל פתחה למחצה, באופן שיאתגר עוד יותר את תוכניות ההתקפה המוקפאות של פיקוד הדרום למרחבים אלו – אם אלו ייצאו אל הפועל.
