צדק עמית סגל כשאמר ב"חדשות היום", שמיותר להתמקד בטנטרום התורן של נשיא ארה"ב, שגרם להחזרת מטוסי חיל האוויר מטהרן ולהפיכת איומי הרהב של השרים והרמטכ"ל לבדיחה עצובה. לדברי הפרשן (וכבר אין טעם לכתוב "הפרשן הפוליטי", זה כל כך 2019), מה שחשוב לזכור הוא שטראמפ "הסיר את האיום שאיים להפוך כל אחד ואחת מאיתנו לעיסה רדיואקטיבית".
אמת, זאת אכן הנקודה הכי חשובה בסיכום 12 הימים שבהם ישראל חבטה במדינה של 90 מיליון איש ומנגד שילמה על כך בישראלים שנהרגו, בבתים שנחרבו, בעלויות כלכליות אדירות ובהיכרות אינטימית עם וריאנט חדש של פחד המוות. לכן כדאי לציין אדם שהופיע על המסך רק כמה דקות קודם. קוראים לו רפי מירון, והוא כיהן כסגן יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית. אמנם מירון לא שתה ממעיין הידע האינסופי שמשקה את הטאלנטים והטאלנטיות של חדשות 12, אבל אדרבא: אם מצאו לנכון להעניק לו כמה דקות (בצהריים, שלא יתרגש), שמא דבריו שווים התעכבות (קצרה, דפנה ליאל צריכה להרחיב על הישגי הנ"מ).
מירון, בניגוד לקונצנזוס האופורי ובסתירה לפסקי ההלכה שנשמעו על ידי אנשים שהפכו למומחי גרעין בלילה אחד, טוען כי האיום לא "הושמד" ולא קרוב לזה. לדבריו, בשיחה עם עופר חדד ועמליה דואק, אין ודאות שאיראן איבדה נגישות לאורניום מועשר וליכולות ההעשרה שלו. על המתקן בפורדו אמר: "הם צריכים פחות מעשרה אחוז ממה שהיה שם", ואם זה אכן המצב אזי "אנחנו בבעיה". ובכן, חבל שלפני הכפירה בעיקר הוא לא בדק עם סגל, שקבע במהדורה המוקדמת: "תוכנית הגרעין הושמדה בפועל ב-100 אחוז, למעט הסיפור של האורניום המועשר, שקבור לפי כל ההערכות מתחת לאדמה".
מן הסתם, יש לקוות שהוא מדייק. אולם האירוניה היא שבעקבות המלחמה, לא מעט דמויות נדרשות ובדין לחשבון נפש, לאור תחזיות כושלות וניתוחים שהתבדו. והנה, כשזה נוגע לנושא מגה-מורכב, שבמרכזו תקיפה מלפני שלושה ימים בלבד, מתברר שאין צורך: בערוצים הפרו-שלטוניים חגגו אמש עם כותרות כמו "ככה נראה ניצחון מוחלט" (ערוץ 14) ו"אייטולות או חתולות" (ערוץ i24), ואילו בערוצים ה"ביקורתיים" פשוט חסכו את הוולגריות. "אסור להצטנע יותר מדי", הסביר אהוד יערי. לא נשמע שהוא צריך לשכנע מישהו.
אם כן, לא נותר אלא לנצל את הקמפיין הנפוח של קשת, "תודה לגיבורי על" (הרי כיצד תשוקם האומה ללא הכרת הטוב של ארז טל וירון אברהם), ולהצדיע דווקא לאוכלוסיית הצנועים, הספקנים ואלה שעדיין מסוגלים לומר את שלוש המילים הכי מסוכנות בשפה העברית ("אין לי מושג"): אמנם בנוסף להכל עברו עליכם 12 ימים של בדידות, אבל אל דאגה – העתיד צפוי להיות גרוע יותר.
בקטנה
"אפשר להבין את הרגשות", אמר שי גולדן באולפן רשת, בתגובה להתנפלות של תושבת באר־שבע על הכתב פז רובינזון, שספג ממנה קריאות "אל ג'זירה" ו"נאצים". מבחינה מילולית בהחלט "אפשר להבין את הרגשות", זה אפילו לא כזה מסובך: גולדן, שהגיש לפני כן בערוץ 14 , מכיר היטב את קמפיין הרפש נגד הערוצים האחרים, לצד הזוהמה האלימה ברשתות. המסרים הללו מחלחלים, כפי שניתן לראות בלא מעט מקרים, לרבות אתמול. דווקא בגלל זה, תגובה רפה כמו "אפשר להבין את הרגשות" – פשוט אי־אפשר להבין.
