"אנחנו רגילים לחשוב על המעבר משגרה לחירום, וכשזה קורה – מופעלים אצלנו מנגנונים הישרדותיים שמכניסים אותנו מהר מאוד למצב של תפקוד גבוה תחת לחץ. לעומת זאת, המעבר מחירום לשגרה נתפס לכאורה כפשוט יותר, אבל הוא מגיע עם לא מעט מורכבות. בתקופה של סטרס ומתח גבוה, הגוף מפריש הורמוני לחץ (קורטיזול), השרירים מתכווצים, והמערכת כולה פועלת בדריכות מתמשכת. כשחוזרים לשגרה, גם אם האיום כבר מאחורינו, הגוף לא תמיד מתאפס מיד". כך הסביר ד"ר ליאור כהן, פסיכולוג קליני מומחה ומנהל מרפאת בריאות הנפש בקופת חולים מאוחדת, מחוז ירושלים.
ואכן, הפסקת האש מול איראן, שנכנסה לתוקף תוך יום, והמעבר החד מהתמודדות יומיומית עם אזעקות, טילים ושהייה בממ"דים, למציאות של שגרה, לכאורה, הביאו ישראלים רבים דווקא לחוות קושי נפשי ופיזי. הרשתות החברתיות מוצפות בתיאורים של נדודי שינה, יקיצות בבהלה, חרדות, אכילה רגשית, ירידה בריכוז ותחושת בלבול.
על פי ד"ר כהן, יש שני רבדים עיקריים: הרובד הגופני והרובד ההתנהגותי. "בזמן חירום אימצנו לעצמנו הרגלים זמניים – דפוסי שינה, אכילה או התנהגות – שסייעו לנו לשרוד את התקופה. כעת, עם החזרה לשגרה, מתרחשת הסתגלות מחודש, והיא לא קורית ביום אחד".
"זה תהליך, לא פקודה"
"כפסיכיאטר", אומר ד"ר עודד טלמור, פסיכיאטר מומחה ממכון "מנטליקס" בהרצליה, "אני יכול לומר בביטחון: חזרה לשגרה היא תהליך, לא פקודה. הגוף והנפש לא בהכרח מצייתים לנו. הם עדיין פועלים מתוך כוננות. לכן ההמלצה הברורה היא לא למהר – לא לדרוש מעצמנו חזרה מלאה לתפקוד ביום אחד, ולא לעשות את זה לבד".
כדי להתחיל להתאזן מחדש ממליץ ד"ר טלמור לאמץ כמה צעדים פשוטים: "מתחילים בהרגל אחד – אפילו שינה בשעה קבועה, או הליכה יומית קצרה. זה שולח למוח מסר של יציבות. חשוב גם להגביל את צריכת החדשות. האובססיה לבדוק מה קורה מעמיקה את תחושת החירום. וחשוב להתחבר לאחרים – שיחה עם חברים, גם אם לא מדברים על מה שעברנו, יכולה לשחרר הרבה".
גם המעברים הפיזיים – מהמקלט לעבודה, מהאזעקה לרגיעה – יוצרים עומס עצום על הגוף. ד"ר טלמור מתאר תופעה שמאפיינת רבים: "דווקא אחרי שמסתיים האיום – הגוף מרשה לעצמו להתפרק. אנשים מדווחים על בכי בלתי נשלט, סחרחורות, תחושת ערפול או עייפות קיצונית. זה לא מפתיע. בזמן חירום, הגוף מחזיק את עצמו בכוח. כשיש שקט – הוא קורס. זה שלב טבעי בתהליך ההסתגלות, ולא צריך להיבהל ממנו".
לדברי ד"ר כהן, "במצבי חירום הגוף נכנס למצב הישרדותי של 'הילחם או ברח'. כל האנרגיה מופנית להתמודדות. כשהמצב מסתיים, המוח לא תמיד 'משתחרר'. הוא ממשיך לחפש איומים. ואז נוצרת תחושת ריקנות, בלבול, עייפות נפשית".
ד"ר אור בקשי, מומחית ברפואת משפחה במכבי שירותי בריאות, מחוז הדרום, מדווחת שבתקופה האחרונה ישנה עלייה חדה בתלונות גופניות, שמקורן פעמים רבות נפשי: "אנחנו רואים הרבה יותר כאבי ראש, מיגרנות, דופק מואץ, לחץ בחזה, עייפות שלא משתפרת גם אחרי מנוחה, בעיות שינה, קשיי ריכוז, בעיות עיכול – כולל שלשולים או עצירויות – וכאבים בלתי מוסברים בצוואר ובכתפיים".
לתווך את המציאות לילדים
לדבריה, אם הסימפטומים נמשכים מעבר לשבועיים-שלושה ואינם משתפרים, או כאשר הם מפריעים לתפקוד היומיומי – למשל, כשלא מצליחים לעבוד או לישון, או כשחווים תחושות של ייאוש, חרדה קשה, בכי רב או כעס מתפרץ – יש צורך בהתייחסות מקצועית.
גם ילדים מושפעים מאוד מהמעברים החדים בין חירום לשגרה. "ילדים חווים את אותו מתח שהמבוגרים חווים – אבל אין להם עדיין את הכלים להבין מה קורה, או את היכולת להרגיע את עצמם, הסביר ד"ר כהן. "הם זקוקים להורה שיתווך עבורם את המציאות”.
תגובות כמו עצבנות, היצמדות יתר להורים, סירוב ללכת לבית הספר או התפרצויות רגשיות – הן נורמליות בשבועות הראשונים. לדברי כהן: “צריך להסביר לילדים במילים פשוטות שהמצב השתנה, להחזיר אותם להרגלים קבועים כמו שינה ותזונה, ובעיקר לשדר תחושת ביטחון".
אבל לא רק מי שחווה את הלחימה מקרוב מתקשה לשוב לשגרה. "מאז 7 באוקטובר אנחנו רואים שגם אנשים שצפו באירועים מרחוק – אפילו מחו"ל – מדווחים על חרדות, קשיים בשינה, תחושת דריכות. זה לא מפתיע. התחושות הקולקטיביות בישראל עוברות מהר מאוד דרך מסכים, קבוצות ווטסאפ, חדשות. כולנו שותפים לחוויה הלאומית – ולכן גם מושפעים ממנה".
ד"ר שחר רובינזון, פסיכיאטר מומחה במחוז הדרום במכבי שירותי בריאות, מציין שהפחד שחשו ישראלים בעת מתקפת טילים איראנית היה תגובה נורמטיבית לחלוטין. לדבריו, הבעיה מתחילה כשהחרדה לא חולפת ופוגעת בתפקוד: בעבודה, בקשרים החברתיים וברצון לצאת מהבית.
עם זאת, הוא מדגיש: "רוב הישראלים שחוו טראומה בשל האירועים השונים, לא הולכים לפסיכיאטר. הם מתגברים בזכות המשאבים הנפשיים וגורמי התמיכה שלהם. מדובר בכ-%10-15% שיידרשו לעזרה מקצועית".
לדעת להתנתק מהרשתות
גם השיח ברשתות החברתיות תורם לא מעט. מצד אחד – הוא יוצר תחושת שייכות ומקום לשיתוף. מצד שני – עודף חשיפה מעמיק את תחושת האיום. "צריך לדעת מתי להתנתק. לא כל עדכון הוא חיוני לבריאות הנפש שלנו", אומר ד"ר כהן.
ד"ר כהן מוסיף שאחד ההיבטים המורכבים במצבים כאלה הוא הפער בין מה שהשכל אומר, לבין מה שהגוף מרגיש: "אדם יכול לדעת ברמה הקוגניטיבית שהמצב הסתיים, שהסכנה חלפה – ועדיין להרגיש כאילו הוא בתוך סכנה. התחושה הזו יוצרת דיסוננס שיכול להוביל לתחושת בלבול או ייאוש. חשוב להקשיב לגוף, לא להכריח אותו לרוץ קדימה כשעוד לא סיים לעבד את מה שהיה. יש ציפייה חברתית לחזור 'לתפקד כרגיל', אבל הגוף והנפש לא תמיד באותו הקצב. התחושה שאנחנו 'מאכזבים' את עצמנו עלולה רק להחמיר את המצב. חשוב לדעת שהתחושות שלנו הן טבעיות במצב מעבר כזה, ושהן חלק מהתהליך".
לדברי הרופאים, תופעה של קשיי שינה היא תלונה נפוצה אצל מטופלים רבים בימים אלה: "אנשים מתעוררים בבהלה, לא מצליחים להירדם, חווים סיוטים או שינה שטחית מאוד. זו תגובה מוכרת לאחר תקופה מתוחה. אפשר לנסות להיעזר בטכניקות הרפיה לפני השינה – נשימות, מוזיקה רגועה, או תרגול מיינדפולנס. ואם הקושי נמשך – אפשר לפנות לעזרה מקצועית", הסביר ד"ר כהן.
לדבריו, אחת הדרכים החשובות להקל על התחושות האלה היא לחזור בהדרגה להרגלים שקדמו לתקופת החירום: שינה סדירה, אכילה מסודרת ופעילות גופנית. "שגרה מייצרת תחושת יציבות וביטחון", הוא מסביר, "וזה כלי משמעותי להפחתת תחושות של חוסר שליטה".
פסיכולוג מומחה: "במצבי חירום הגוף נכנס למצב הישרדותי של 'הילחם או ברח'. כל האנרגיה מופנית להתמודדות. כשהמצב מסתיים, המוח לא תמיד 'משתחרר'. הוא ממשיך לחפש איומים"
