מפסיד: נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. פרצופם החמוץ של הנשיא פוטין ושל שר החוץ האיראני עראקצ'י, בעת שפוטין קיבל אותו בקרמלין בתחילת השבוע, הסגירו את תחושותיהם. פוטין הופתע ככל הנראה מהמהירות המרשימה שבה השיגה ישראל עליונות אווירית מוחלטת בשמי איראן, לאחר שהשמידה מערכות נ"מ רוסיות בקלות, מהאופן שבו חדרה מודיעינית את הצמרת האיראנית, אבל גם מהחלטת הנשיא טראמפ לצאת לתקיפה הצבאית נגד מתקני הגרעין של איראן, למרות הלחצים הנגדיים, גם מכיוונו. פוטין אמנם הביע תמיכה מילולית באיראנים לאורך המלחמה, והבהיר: "לתוקפנות נגד איראן אין בסיס והצדקה", אבל מעבר לגינויים לישראל ולארה"ב רוסיה לא ממש עשתה הרבה, ולמעשה די זנחה את איראן, שעימה חתמה על הסכם שת"פ אסטרטגי היסטורי רק בינואר האחרון. האם פוטין איכזב את שותפיו מטהרן?
מנצח: קנצלר גרמניה פרידריך מרץ. זה היה שבוע טוב לקנצלר גרמניה הטרי, בניסיונו למצב את עצמו כמנהיג הבא של מדינות האיחוד האירופי. זה התחיל במובן מאליו: צידודו בנשיא טראמפ, הכרה בזכותה של ישראל להגן על עצמה תוך דגש מחודש על מחויבותה ההיסטורית של גרמניה לישראל, וביקורת חריפה על מפעל הגרעין האיראני. הוא אף הדהים רבים כשאמר באופן מפורש ש”ישראל עושה עבור כולנו את העבודה המלוכלכת באיראן”. מרץ לא היסס להשמיע את קולו גם בצורך להגיע להפסקת לחימה והפסקת אש בעזה. לפני פסגת נאט”ו שהתחילה בהאג, הוא אמר שגרמניה תעלה את ההשקעה שלה בברית לא רק בגלל שטראמפ דרש זאת, אלא בעיקר בגלל שגרמניה חשה צורך ביטחוני אמיתי לעשות זאת, והוא התנצל בפני שכנותיו הבלטיות על שגרמניה לא שמעה להזהרותיהן בעבר לגבי שאיפותיה האימפריאליסטיות של רוסיה. “האיום על החירות, הביטחון והשגשוג שלנו ברור”, אמר. אבל יותר מכל, מרץ סטה מהמנהג הגרמני של להפנות את מבטו מהבעיה בתקווה שהיא תיעלם.
מפסיד: נשיא צרפת עמנואל מקרון. הנשיא הצרפתי המשיך במדיניות ה״גם וגם״ שלו, שבשילוב עם קשייה של אירופה להשיג כיסא במרכז שולחן המשא ומתן, הפך אותו לאחד המפסידים במלחמה בין ישראל לאיראן. אחרי התקיפה הישראלית באיראן הדגיש אמנם מקרון את זכותה של ישראל להגן על עצמה אך גם דרש שתחזור לשולחן הדיונים, בה בשעה שהודה שאיראן אינה מוכנה לעשות זאת.
משלחת שרי החוץ הצרפתי, בריטי וגרמני לז׳נבה, לשיחות עם מקבילם האיראני היו מיועדות לכישלון עוד לפני שהחלו. האיראנים, כמה מפתיע, סירבו לכל פשרה. בעקבות הזמן האבוד ואחרי המתקפה האמריקאית, הוציא שר החוץ הצרפתי, ז׳אן-נואל בארו הצהרה המודה כי איראן מהווה איום גרעיני בטווח הקצר. נוסיף לכך את העובדה שברור לכולם שהשריף היחיד בעיירה הוא הנשיא טראמפ, שגם קרא לו “בחור נחמד שבדרך כלל טועה”. מדיניות הזו לא הוכיחה את עצמה גם בפרקים הקודמים של המשבר, בקריאה לסיום המלחמה בעזה בו בזמן עם זכותה של ישראל להגן על עצמה או בניסיונו להכיר בפלסטין כשבתמורה יכירו ארצות מוסלמיות אחרות בישראל אבל רק בעתיד. מקרון אולי מאמין במודל הדיפלומטי הישן או שהוא נדחף לתמונת הניצחון הקבוצתית או אולי בעצם עסוק במדיניות פנים במסווה של חוץ? גם וגם.
מנצח: נשיא לבנון ג’וזף עאון. כמעט חצי שנה מכהן סוף-סוף בלבנון הנשיא שיודע מה הוא רוצה להשיג, איך להתנהל מול העדות בלבנון, מול העולם הגדול, מול מדינות העולם הערבי (הידידותיות) וגם מול ישראל. בראש סדר העדיפויות של הנשיא הנוצרי-מארוני, שהצליח לגייס לצידו את ראש הממשלה המוסלמי סוני נוואף סלאם שמעניק לו תמיכה כמעט מלאה, עומד “ההסדר החדש” של חיזבאללה. לא עוד הארגון שמחזיק את לבנון בגרונה, לא עוד העברת כספים ואמצעי לחימה מאיראן. סוריה נאטמה כתחנת מעבר. ובשורה תחתונה, חיזבאללה לא רק שלא הצטרף לירי על ישראל, אלא אף הודיע כי “איראן חזקה מספיק לדאוג לאינטרס שלה”.
עוד מימיו כרמטכ”ל הצבא הלבנוני הקטן, הגנרל עאון קנה לו מוניטין מקצועי מעולה. הוא ידע וממשיך גם בתפקידו החדש להגיע להבנות על הקווים האדומים והכחולים.
מפסיד ומנצח: שר החוץ האיראני עבאס עראקצ’י. הדבר הבולט ביותר אצל שר החוץ שהפך לפנים של איראן הוא השפה האנגלית הקולחת, אותה רכש באוניברסיטת קנט בבריטניה. זה מחזה נדיר כיום, ככל שמצטברות שנות הניתוק של איראן מהעולם החופשי, רמת האנגלית והצרפתית אצל בעלי התפקידים הבכירים הולכת ונעלמת. כשהם מגיעים למפגש, מחפשים בנרות מתורגמן מפרסית, בתנאי שלא יהיה מזוהה עם האופוזיציה האיראנית.
עראקצ’י, שהצטרף למהפכה האיסלאמית כבר בגיל 17, לקראת נפילת השאה, מוכר כיום כדיפלומט פיקח, מנוסה (בתפקידו הקודם כיהן כסגן שר החוץ והוביל את המשלחת האיראנית בשיחות שהגיעו להסכם הגרעין המקורי ב-2015) שמתייצב היום בפני אחד האתגרים המשמעותיים ביותר לא רק לקריירה שלו אלא בעיקר, למען איראן. עראקצ’י ניהל מו”מ ישיר מול שליחו של טראמפ סטיב וויטקוף. עראקצ’י כבר קנה לו מוניטין, גם בוושינגטון, כאחד משרי החוץ החזקים והערמומיים ביותר של הרפובליקה האיסלאמית, ויש לו ידע לא מבוטל, שהוא לא מתאמץ להצניע, גם בנושאי הגרעין. חשוב להדגיש כי גם אם מסתמנת אופטימיות דלה בטהרן לגבי חידוש השיחות עם האמריקאים, המשטר בטהרן סומך על יכולתו של עראקצ’י לנווט במיומנות את עמדת ארצו.
מפסיד: נשיא טורקיה רגי'פ טאיפ ארדואן. הנשיא הטורקי ממשיך להציע לתווך בין טהרן לוושינגטון אלא שיוזמתו נדחית בשני הצדדים. בסדרת התבטאויות חריפות שמדיפה שוב שנאה לישראל, בעיקר למנהיגיה ובכירי הצבא, הוא מתריע מפני גלי הגירה מאיראן (התחילה כבר נהירה מטהרן) שתשפיע לרעה על מדינות האזור, וגם מזהיר מסיכון לדליפה גרעינית. ארדואן לוחץ לפתרון מדיני מידי בין וושינגטון לטהרן, אך בסבב הנוכחי השפעתו לא הורגשה.
