הטרגדיה האלוהית / "מלחמת 12 הימים" מול איראן היא לא רק רגע השיא של המערכה הצבאית מאז 7 באוקטובר: ההישגים הרבים שהצטברו הודות לעבודתם המסורה של גופים רבים הפכו גם לנקודת ציון דרמטית בתהליך המיסטיפיקציה הדתית של המלחמה. השימוש התכוף של השלטון וחסידיו במונחים כגון "נס", "סיעתא דשמיא", "זכינו לחיות בדורו של משיח" ועוד הוא חלק מרכזי בפעולה כפולה: קודם כל הרטוריקה מאפשרת הסרת אחריות למחדל שבגללו הכל התחיל (זה לא אנחנו, זה אלוהים) ואז טוענים שהיה דרוש אסון מזעזע כדי להגיע עד הלום, כך שעם כל הקושי – צריך להגיד תודה.
הביטוי הפוליטי הכי עמוק לגישה זו (אחרי השמות שחולל הלהיט "עוד יותר טוב") הוא כמובן הראיון שהעניק השבוע ח"כ אריה דרעי לינון מגל: "באיזשהו אופן 7 באוקטובר הציל את עם ישראל", אמר המגיש למנהיג ש"ס, שהשיב, בלי להתבלבל: "חד-משמעית". לאחר שקמה מהומה, דרעי ניסה להסביר שכוונתו הוצאה מהקשרה: הוא רק רצה לומר שהטבח "פקח את עינינו לראות בבהירות את מזימות אויבינו". כלומר, ההקשר היה מדויק.
אגב, דרעי אמר דברים כמעט זהים כבר באוקטובר האחרון: "אכן זו (7 באוקטובר) מכה קשה מאוד, אך צריך גם לדעת לראות את ההארה וההשגחה שבתוך ההסתרה, להעריך את גודל הנס". מי יודע, אולי הסיוט בעזה לא נגמר כי הציבור לא מעריך מספיק.
מעבר לזה, הנרטיב של דרעי, ולפיו רק 7 באוקטובר "פקח את עינינו", קצת מוזר ומאוד מטריד: הרי ידוע שהמודיעין ניסה לפקוח את עיני ראש הממשלה לפחות ארבע פעמים (גם אם לא התמקד ספציפית בחמאס) וראש השב"כ לשעבר מסר לו "התרעה למלחמה", על רקע הקרע בעקבות התוכנית לשינוי המשטר וזיהוי האויב את החולשה הפנימית. האם, בעיניים מאמינות כמובן, לא ניתן לראות בכך ניסיון אלוהי לפקוח את העיניים לפני שחמאס רוצח, חוטף, אונס, מחריב קיבוצים וגורר את ישראל למלחמה שממשיכה לגבות עוד ועוד חיי אדם? מה אומרת "סיעתא דשמיא" על מי שלא מוכן לקבל את סיעתא דמודיעין?
מצד שני, אולי בגלל זה כל כך מפחדים מוועדת חקירה: אין לתאר מה יקרה אם אלוהים יבקש להעיד.
התורה כולה / מן הסתם, מאמצי השיווק של המלחמה באיראן כ"נס" ו"סיעתא דשמיא" משתלבים מצוין עם הצורך להתרחק מהצרה הפוליטית שנקראת גיוס חרדים, שאפילו טראמפ והמפציצים היפהפיים שלו לא יכולים לפתור. "עם כל ההגנה הגדולה שהאמריקאים עזרו לנו", הסביר דרעי בראיון, "בסוף נפלו טילים פה בישראל וראינו את הניסים ואת הישועות הגדולות שהקב"ה עשה איתנו ביחד. אני מאמין באמונה שלמה שזה בזכות לימוד התורה... חיל ההגנה של עם ישראל". במילים אחרות: רוצים ניסים וסיעתא דשמיא? נא לא להטריד את הנציגים עלי אדמות.
מה שיפה בהשקפה הזאת הוא שמדובר ב"חיל ההגנה" הראשון בתולדות חילות ההגנה באשר הם, שאף פעם אי-אפשר לבוא אליו בטענות במקרה של כישלון: כשראש אמ"ן מפספס הכנות לפלישה המונית, הוא מתפטר בבושת פנים. ראש השב"כ היה עיוור למה שמתרחש בעזה? מגורש עם שק של האשמות מוצדקות וקונספירציות שקריות על גבו. מפקד קרבי לא חתר מספיק למגע? הביתה. אבל "חיל ההגנה של עם ישראל"? הוא גם האחראי לכל ההצלחות וגם הסיבה שבגללה האסון לא היה נורא יותר.
במאמר "תלמוד תורה ולומדי תורה" מ-1973, עסק ישעיהו ליבוביץ' בסוגיית גיוס תלמידי הישיבות וניסה להסביר כי היחס כלפי מצוות לימוד התורה מתחלק באופן שלא ניתן ליישב בין שתי גישות: האחת, לפי פרקי אבות והרמב"ם, רואה בלימוד חובה אך לא תכלית, ואילו האחרת מזכירה את הקו החרדי כיום ("משימה אינסטיטוציונאלית של עם ישראל", במילותיו של ליבוביץ'). "האדם הדתי ואף הציבור הדתי חייב להכריע ביניהן", קובע ליבוביץ', ומסיים באנקדוטה: "כבר שאלני ש"י עגנון ז"ל לפני הרבה שנים, מה דעתי על סיבת השבר הגדול של התורה בקרב עם ישראל... ומה נטל מן התורה את כוחה העצום שהיה בה עשרות דורות לגבי אדם מישראל ולגבי עם ישראל. עניתיו: כוחה של התורה נשבר משהייתה התורה לתלמוד-תורה".
כידוע, זאת לא הפעם היחידה שהאינטלקטואל המנוח הצליח להכות על המסמר בראשו.
בינתיים, בעזה / חיילים ממשיכים למות. מאות פלסטינים נהרגים, חלקם כשהם עומדים בתור לחלוקת אוכל. החטופים מחכים במנהרות (אולי ל"חיל ההגנה"?). השר בן גביר דורש "10,000, 15,000, 20,000 חמאסניקים הרוגים" (בטח זה לא יקרה לפני שיקיים פולמוס נוקב ומעמיק בשאלה "מיהו חמאסניק"). לוחם נח"ל נשפט למאסר אחרי שהודיע כי הוא אינו מסוגל יותר להיכנס לעזה. טראמפ אומר שיש "התקדמות משמעותית" במגעים להפסקת אש. בישראל לא יודעים על מה הוא מדבר. הכל עומד במקום. הזמן ממשיך ללכת. או לזחול.
בשלוש מילים / כולם מומחי גרעין.
מכתוב / לאחר שנקטע בעקבות המלחמה, שבוע הספר כבר חזר אמש לירושלים )ויימשך עד 3 ביולי( וביום ראשון ישוב גם לתל־אביב (ויסתיים אף הוא ב ־ 3 ביולי). ביקור בירידים ורכישת ספרים חדשים הם לא רק הדבר החכם לעשות, אלא הבעת אמון בכוח שאינו צבאי ובטח שלא עליון. עם הספר, כידוע, לא מפחד מדרך ארוכה )וספרים של 500 עמ', לא כולל אינדקס(.
משפט בשבוע / "מה שהיא תורמת למדינת ישראל אצל המנהיגים זה בלתי יאומן. אתה יודע מי מבין את זה הכי הרבה? הנשיא טראמפ... ולא רק הוא. גם הנשיא פוטין... הם מזהים, הם אנשים חכמים, הם לא נתונים לתעמולה" (ראש הממשלה מפרט את רשימת מעריצי רעייתו. חבל שקים ג'ונג־און טרם זכה)
