ראש הממשלה אמר אתמול ש"הסרנו שני איומים מיידים... עמדנו בפני השמדה". זו אמירה מקוממת, ניסיון ליצור נרטיב העומד בניגוד לאמת ההיסטורית. אכן, ישראל עמדה בפני סכנה של מלחמה קיומית, אך זה היה בקיץ 2023. נתניהו וממשלתו העדיפו להתעלם.
ביוני 2023 זומנתי עם עוד מספר "לשעברים" לתדרוך של ראש אמ"ן וראש חטיבת המחקר. במשך שלוש שעות הם הציגו את תמונת המצב. המסרים העיקריים היו שניים: הראשון, איראן קרובה להשלמת תוכניתה להשמיד את ישראל גם ללא נשק גרעיני. השני, עקב המשבר הפוליטי-ציבורי הקשה בישראל, רוצים האיראנים להקדים את הפעלת התוכנית מ-2025 לתחילת 2024. מודאג ממה שהוצג לי ביקשתי ללמוד לעומק את הנושא, וכמה ימים לאחר מכן ביליתי יום שלם באמ"ן, שם קיבלתי תדרוך מפורט על יכולותיה של איראן וכל השלוחים שלה, בעיקר חיזבאללה. הדאגה שלי הפכה לחרדה. כתבתי למי שיכולתי כי ישראל קרובה לא סתם למלחמה, ולא רק למלחמה רב זירתית ‑ אלא למלחמה קיומית. זו הייתה מסקנה הגיונית, ולמעשה המסקנה היחידה, משילוב של שלושה מרכיבים: גודל האיום, רצינות הכוונה של האויב והיכולת המוגבלת יחסית של ישראל להתמודד עם איום זה הן בהגנה והן בהתקפה.
מדובר היה על תרחיש ריאלי שבו תיפתח בהפתעה התקפה מתואמת נגד ישראל בירי של מאות טילים בליסטיים מאיראן, ירי של אלפי(!) רקטות וטילים של חיזבאללה, לרבות של טילים מדויקים שהיו פוגעים אנושות בתשתיות, הסתערות של חיזבאללה לכיבוש הגליל, ירי טילים של מיליציות פרו-איראניות מסוריה, עיראק ותימן ותקיפה מסיבית של מאות רקטות מצד חמאס. בתרחיש כזה ישראל יכולה הייתה לקרוס. גם יכולות התקיפה המרשימות של חיל האוויר אותן אנו רואים עכשיו באיראן לא היו יכולות אז להתממש באותה יעילות שכן המרחב האווירי הסורי שכיום פתוח בפנינו לחלוטין היה יוצר ב-2023 אתגרים קשים למטוסי חיל האוויר, ובוודאי לכטב"מים ומטוסי התדלוק.
למרות שתמונת מצב זו הייתה בפני ראש הממשלה, הוא סירב להתרגש. עוד במאי 2023 הוא אמר כי "המודיעין מגזים" ולכן סירב לתחינות הרמטכ"ל ושר הביטחון להשהות את הרפורמה המשפטית, אשר האיצה את הפילוג בעם ודירבנה את איראן להקדים את ההתקפה. כולנו זוכרים את הדיון בכנסת ביולי 2023 על ביטול עילת הסבירות. ראשי אגף המבצעים והמודיעין של צה"ל הגיעו לכנסת בבקשה לשוחח עם השרים, אך אלה התעלמו מהם. בדיון עצמו קלטה המצלמה את שר הביטחון גלנט מתחנן בפני השר לוין: "תן לי משהו". לוין סירב ונתניהו שישב בין השניים נמנע מלהתערב.
וכך, כאשר מלחמה קיומית, לא פחות מכך, צפויה הייתה תוך חודשים ספורים, הקדיש ראש הממשלה את זמנו לקידום חוקים מפלגים ולנסיעות ארוכות לחו"ל. השקט המדומה נשבר ב-7 באוקטובר, ליחיא סינואר אבדה הסבלנות, הוא לא חיכה להתקפה מתואמת כפי שאיראן רצתה ובזה גזר למעשה תבוסה לציר השיעי. סינואר הביא עלינו אסון כבד, אסון שייקח שנים להירפא ממנו, אך מבלי להתכוון מנע אולי אסון כבד יותר שיכול היה לקרות חודשים אחר כך. כך או אחרת, חשוב כי לא מספיק יהיה לזכור את המחדל של 7 באוקטובר, אלא לדעת כי בקיץ 2023 הממשלה הובילה אותנו בעיניים פקוחות לקראת אסון אפשרי גדול יותר. היה זה מזל או התערבות אלוהית שמנעה זאת. נתניהו ראוי לכל שבח על הובלת המלחמה נגד איראן בעיתוי ובתנאים מושלמים, אך הוא אחראי עם אחרים לא רק ל-7.10, אלא גם לגישה המופקרת והזחוחה אותה אימץ חודשים קודם לכן.
למרות שמלחמה קיומית הייתה צפויה תוך חודשים ספורים, הקדיש ראש הממשלה את זמנו לקידום חוקים מפלגים ונסיעות ארוכות לחו"ל
