לפני כמה שנים, סמל שחר מנואב מאשקלון הצטלם עם השלט "אין לנו ילדים למלחמות מיותרות". אתמול הגיעו מאות לחלקה הצבאית בבית העלמין בעיר, ללוות אותו בדרכו האחרונה אחרי שנפל במלחמה.
שחר (21), לוחם בגדוד ההנדסה הקרבית 605, נהרג באסון הפומ"ה בחאן-יונס. אביו, מינן, ספד לו: "בני היקר, גיבור שלי. איך אפשר להיפרד ממך, מלך שלי. אין בן הולך לפני אבא. איך אבא מספיד בן. איך עושים את זה? מאיפה מתחילים? שחר שלי. לא נשכח את חיוכך. את טוב הלב שלך. היית לנו השראה. היית לנו הכל. הקרנת שמחה ואור ולכל מי שהכיר אותך. היית עמוד התווך שלנו, תמיד שם בשבילנו ותמיד מוכן לעזור. איזו דרך מדהימה עשית בחייך. עם כל שנה שהתבגרת התגאיתי בך יותר ויותר. התגייסת לקרבי. שחר שלי, אתה הגאווה שלי. הלכת בטרם עת. נוח על משכבך בשלום, מלך שלי".
שלמה, אחיו הבכור, ספד לו: "אחי הקטן, לפני הכל סליחה. סליחה שלא הייתי לצידך בשנים האחרונות. סליחה שלא הייתי איתך כשהיית עם החברה האחרונה שלך. סליחה שפיספסתי את כל הבגרות שלך. והסליחה הכי גדולה, זה על זה שלא הצלחתי להיות האח הגדול שרצית שאהיה. תודה שלמרות כל זה קיבלת אותי כאח בכור".
לפני ההלוויה סיפר שלמה על אחיו. הוא אמר כי "אין בן אדם אחד שלא אהב אותו והתחבר אליו. אהבתי את אחי הקטן ואמשיך לאהוב. בצוות שלו סיפרו לי שגם ברגעים הקשים הוא לא הפסיק להרים את המורל לכולם". הוא סיפר כי השיחה האחרונה איתו הייתה לפני כניסתו לעזה: "אמרתי לו 'תשמור על עצמך', והוא אמר לי שהכל טוב. בפעם האחרונה שהוא נכנס הייתה לי תחושת בטן לא טובה. שלחתי לו הקלטה בווטסאפ, ואמרתי לו 'תשלח לי הודעה שהכל בסדר', והראש שלי לא הפסיק לעבוד. שלחתי לו גם מלא סימני שאלה כדי להבין מה קורה כי הוא לא חזר אליי. אתמול צה"ל דפק בדלת והסביר לי למה הוא לא ענה".
האח הוסיף: "שחר היה בן אדם עם אווירה. אחד שמגיע ואתה יכול לראות את האור בעיניים שלו, את הקסם, את מה שהוא מביא איתו. הוא תמיד רצה להמשיך קדימה בכל מה שהוא תיכנן. קשוב, חרוץ, אוהב לעזור למי שצריך. הלכתי איתו בקילומטר האחרון במסע כומתה, והוא אמר לי בהתרגשות שסוף-סוף הוא הבין את הערך של מהי משפחה. הסתכלנו עליו בהערצה".
