אחד ממבקריה של ישראל כתב לא מזמן ברשת חברתית, שכל ההיסטוריה של ישראל היא "עוד מלחמה אחת קטנה, ונתקן את זה". זה היה נבזי כמובן; ישראל לא פתחה במלחמה הנוכחית, וגם לא החלה את מלחמת העצמאות, ובעצם גם לא פתחה במלחמת לבנון השנייה, או מלחמת יום הכיפורים. אך הנה גרעין של אמת: האמונה בישראל שעוד רגע, הצד השני יבין. יתפוס. יפנים שהישראלים פה, שהם לא זזים, שכוחם אינו נחלש אלא מתעצם. השכנוע הפנימי שקיר הברזל יוביל לפריצת דרך.
והמלחמה עם איראן איננה שונה מהאחרות, אבל מוצלחת בהרבה. המרירות והחמיצות הן כמובן תו תקן של הישראליות, גם אחרי ניצחונות גדולים. לאפרים קישון יש פיליטון נפלא שבו הוא מודד את תגובת הישראלים אחרי הניצחון בששת הימים; רגע אחד הם חוזרים לסורם, וצועקים אחד על השני, אבל אז מישהו זורק שהמצרים שוב מקרבים כוחות לתעלה, והם מיד מתאחדים ושוכחים את הגסות הרגילה, כי האויב בפתח.
ישראל ניצחה ניצחון גדול בהתמודדות מול איראן. הוא אינו מוחק את כישלונה ב-7 באוקטובר. הוא לא מבטיח את קיומה לנצח-נצחים, ואפילו לא מקבע את איראן כאויב מוחלש ומורתע. וכן, מתוך סך ניצחונותינו, וניצחונות בכלל, מלבלב ההיבריס. מתוך ששת הימים, יום הכיפורים. מתוך העצמאות ב-48, הנרטיב הפלסטיני שחי וקיים ומשתלט בימים אלה על העיר היהודית בעולם, ק"ק ניו-יורק.
אבל ניצחנו את האיראנים. באמת. קצינות אמ"ן וטייסי חיל האוויר, או ההפך, קציני אמ"ן וטייסות חיל האוויר. וקרדיט לממשלה, אל תדאגו, וגם לביבי. לא קמה לישראל אויבת מושבעת יותר מהרפובליקה האיסלאמית. לא קמה מול ישראל ישות מסוכנת, גדולה, נחושה ומתוחכמת יותר. והנה הם הובסו: בלי פלישה קרקעית, ללא טנקים, בעיקר בזכות מודיעין משובח של אמ"ן ו-8200 וביצוע מצוין של חיל האוויר. והכל בתכנון מדוקדק, מדויק, רב-דמיון. אותה מדינה שכשלה כה נוראות בסוף 2023, המחישה את יכולותיה העילאיות באמצע 2025. והישראלים עכשיו יכולים לנשום ולומר לעצמם: האיום הקיומי פחות קיומי ומוחשי.
אך בעצם, גם הם יודעים, כולנו יודעים, שהאויב הגדול ביותר הוא עצמנו-אנו. סך הכשלים של החברה שלנו, השקרים, הנצלנות, אי-הנשיאה בנטל, הפוליטיקה הרקובה, האייתוללות שלנו, עצימת העין.
זה נשמע כמו קלישאה. זו איננה קלישאה. מדינה שמביסה את איראן תוך 12 יום, ולא מצליחה לוודא שלכל אזרחיה יהיה ממ"ד. או לפחות לכל תושביה בקו העימות בצפון. אומה שרוויה בשנאה פנימית יוקדת ושבטית, שמטופחת בגלוי על ידי מעמד שליט. קהילה שחופרת לעצמה בור גדול בהקצאת משאבים למען בורות.
מדכא, אני יודע, אבל זו המתנה הגדולה שקיבלנו: ההוכחה הגדולה שאויבינו מעבר לגבול ניתנים להבסה, ולכן עלינו להתמקד באיוולת ובשיבוש שמאיימים על קיום כולנו. אלה האתגרים הקשים באמת; הם לא ייפתרו ב-12 יום וגם לא ב-24.
אז בואו נתחיל ממה שחשוב, מהרקמה הפצועה, ממי שחסרים - ונחזיר את החטופים. ישראל זקוקה הייתה לניצחון הזה, אך ההחלמה שלה חשובה אפילו יותר. היא תתחיל כשהם יהיו בבית.
אותה מדינה שכשלה כה נוראות בסוף 2023, המחישה את יכולותיה העילאיות באמצע 2025. והישראלים עכשיו יכולים לנשום ולומר לעצמם: האיום הקיומי פחות קיומי ומוחשי. אך בעצם, גם הם יודעים, כולנו יודעים, שהאויב הגדול ביותר הוא עצמנו-אנו
