1 איילת סמרנו ניהלה שני מאבקים, שהציבור הרחב צריך להכיר. השבוע, כשבנה החטוף יונתן הובא למנוחות, נזכרתי איך פגשתי אותה בפעם הראשונה, במפגשים הראשונים של הארגון החרדי "קשר יהודי" עם משפחות החטופים. אחר כך הגיעו כל כך הרבה שבתות, חגים ואירועים משותפים של המשפחות, ותמיד הרגשתי שצריך לכתוב ולתעד את מה שקורה שם. בימים אלה יצא לאור הספר "ושבו בנים" של הרב ישראל גולדווסר, שמלווה גם הוא את "המטה הרוחני" הזה למען החטופים. הנה חלק מהפרק שעוסק במשפחת סמרנו.
איילת, מסופר בספר, בכוחות בלתי נתפסים, פעלה כאמור בשני מישורים. הראשון, נגד אונר"א. יונתן נמלט ממסיבת הנובה לקיבוץ בארי, ונחטף על ידי הארגון הזה, שאמור לפעול למען "זכויות הפליטים בעזה". איילת נסעה לכל העולם כדי לחשוף את הצביעות שלו. היא הגיעה שוב ושוב לאו"ם ולכל פורום, כדי להראות את הווידיאו שכל כך כאב לה לראות: עובד סוציאלי של אונר"א גורר את גופתו של יונתן על הקרקע ומשליך אותה לתוך מכונית שאיתה חזר עם עוד מחבלים לעזה. באוקטובר האחרון זכתה לראות את מליאת הכנסת מתאחדת באופן נדיר. 92 ח"כים תמכו בהצעת חוק להפסקת פעילות אונר"א בישראל. "יונתן מאחד אותנו", אמרה אז.
1 צפייה בגלריה
יונתן סמרנו, איילת סמרנו עם התפילין של יונתן, ניר מנוסי, ישראל תוקפת באיראן
(צילומים: אילה יבגי פנימה, דובר צה''ל)
והיה עוד מפעל חיים. איילת וקובי ישבו שבעה על יונתן, אבל באיילת תמיד כירסם הספק. היא הלכה למומחים, צפתה בסרטון, והרגישה שאולי יש סיכוי שהוא בכל זאת חי. יום אחד ראתה בבית את התפילין של יונתן, ואמרה לעצמה כך: "אני לא יכולה למסור אותן למישהו, כי אולי יונתן יחזור. אבל אני יכולה לגרום לכמה שיותר אנשים להניח אותן". וכך היה.
למחרת הלכה לעבודה עם התפילין של יונתן, פגשה קולגה שלה שמעולם לא הניח תפילין, וביקשה ממנו להניח. מאז החליטה שלא יעבור יום בלי שמישהו יניח את התפילין של יונתן. "הפכתי לשליחת חב"ד חילונית", צחקה. פעם היא הגיעה לכותל לבר-מצווה שערכה שם משפחה אמריקאית. חתן בר-המצווה הנרגש ביקש שלא להניח את התפילין החדשות שקנו לו, אלא את התפילין של יונתן. ופעם אחת שתי השליחויות שלה השתלבו. היא פגשה באירופה דיפלומט נכבד ושאלה: "אתה יהודי, נכון? הנחת היום תפילין? הנה התפילין של יונתן. אם הוא נהרג, תניח לעילוי נשמתו. אם הוא חי, תניח להצלתו". מי יכול לומר לא לאמא כזו?
קיבלתי השבוע הרבה סיפורים כאלה, על מניחי התפילין של יונתן, בארץ ובעולם. התמונה המצורפת נשלחה על ידי תלמידי תיכון בחצור הגלילית, שפגשו אותה בסיור במתחם הנובה, עם התפילין כמובן.
זה כאמור רק טפח, רק חלק קטן מהסיפור היהודי העולמי שנכתב כאן. שיהיו הדברים לעילוי נשמתו של יונתן מרדכי בן איילת וקובי היקרים.
2 מה עכשיו? לאן הלאה? אחרי כל בליל הפרשנויות, חלקן שגויות והפוכות לחלוטין למה שקרה, אני רוצה להביא פה את מה שאמר השבוע בהרצאה בזום ניר מנוסי, סופר, חסיד חב"ד, רגע לפני סיום מבצע "עם כלביא". לי זה עשה סדר.
"יש שלושה שלבים בחזרה של עם ישראל לארצו", הסביר. "התחלנו במקלט לאומי. רצינו להינצל מהרדיפות, מהשואה, מהאנטישמיות. רצינו מקום תחת השמש, להניח את הראש. לכן טישטשנו את הזהות היהודית ועברנו לזהות ישראלית, ולא הייתה לנו כוונה להשפיע על כל העולם, רק למצוא מקלט בטוח".
השלב הזה החזיק מעמד עד 7 באוקטובר, לדבריו, ואז שילמנו מחיר כבד ונורא. זה התפוצץ. "זה כואב מאוד", הוא אומר, "אבל המציאות דוחקת בנו להיות משהו הרבה יותר גדול מזה". כלומר, רצינו להיות רק וילה בג'ונגל, ולא היה אכפת לנו שהג'ונגל יישאר ג'ונגל, אבל זה בלתי אפשרי. לכן בימים אלה אנחנו עולים לשלב השני - מעצמה אזורית. אנחנו משנים את המציאות מול חמאס, חיזבאללה, לבנון, סוריה, איראן. זה אומר לצאת מהקונספציה של "לנהל את הסכסוך" או "להתמגן בכיפת ברזל". ישראל של היום נמצאת במקום אחר.
אבל זה לא מספיק למנוסי. "זה שלב מדהים אבל השפה שלנו עדיין מדינית, צבאית, הישרדותית. השלב השלישי, אחרי מקלט לאומי ומעצמה אזורית, הוא מגדלור עולמי. להיות מגדלור זה לא להיות מקלט, זה הכי הפוך. זה לפרוץ החוצה. להיות בשורה של ברכה, תורה, שלום, אמונה, רוחניות. לממש את הפסוק: 'כי מציון תצא תורה'. לצאת מהחשיבה הגלותית לתודעה רחבה, שמשפיעה על כל המרחב. לכן אסור שניתקע בשלב השני ורק נעוף על עצמנו ונשיר לעצמנו שירי הלל. זה מסוכן לחיות עכשיו בהיבריס, בתפיסה של 'כוחי ועוצם ידי'. צריך להתקדם לשלב השלישי, לייעוד שלנו שממנו ברחנו. העולם מסתכל עלינו".
שמעתי אותו ונזכרתי בקנצלר גרמניה, שאמר השבוע שישראל עושה את העבודה המלוכלכת עבור כל העולם. אחרים, גם אם לא אומרים כך בגלוי, יודעים זאת.
ובעצם, מנוסי בעצמו מסמל את מה שהוא מדבר עליו. הוא הבן של היוצר דידי מנוסי, הפזמונאי המפורסם, שלחם בפלמ"ח וכתב כל כך הרבה שירים שיצרו את הפסקול שלנו, חלקם ללהקות הצבאיות, ובעקבות מלחמות ישראל, כמו למשל "מי שחלם". מנוסי הבן מבקש לכתוב - על בסיס השירים הקודמים - שיר חדש.
3 ולסיום, עדכון:
• בימים חמישי ושישי השבוע - ראש חודש תמוז. חודש טוב.
• השבת קוראים את פרשת "קורח", הפרשה החמישית בספר במדבר.
• הפרשה מתארת את המחלוקת בין קורח ואנשיו, לבין משה רבנו ואהרן הכהן. קורח יוצא נגד המנהיגות שלהם ופועל מתוך מניעים של כבוד, אגו וגאווה. המחלוקת הזאת הופכת לטרגדיה: האדמה בולעת את פיה וקורח ואנשיו מתים.
• קורח הופך לסמל. העימות הזה נחשב ל"מחלוקת שאינה לשם שמיים", ריב ארסי והרסני. זאת בניגוד ל"מחלוקת לשם שמיים", מחלוקת חיובית ומפרה שבה מבררים את האמת.
שבת שלום וחודש טוב.
הסטטוס היהודי: "כשעם ישראל, ובתוכו כל אחד וכל אחת, יידע מי הוא ויכבד את עצמו ואת מורשתו - נוכל לראות בעיניים איך כל העמים שמסביב מכבדים אותנו" (הרבי מלובביץ', שביום ראשון יחול יום השנה ה-31 לפטירתו)
