אנחנו חוזרים לשגרה במהירות שרק מהירות מטוסי חיל האוויר בשמי איראן משתווה לה, ומאות רצים והולכים מילאו אתמול בשעות הבוקר את הטיילת בתל-אביב. נדמה שרק ראש הממשלה שלנו מסרב להפנים שחוזרים לסדר היום שלפני המלחמה: פעמיים הוא ניסה לדחות את התייצבותו בבית המשפט, אך השופטים לא השתכנעו - גם אחרי שקראו את המכתב הסודי שקיבלו ממנו.
אני מעריך שככל שהדברים תלויים בנתניהו, הוא מצפה שאנחנו נהיה אלה שנבקש ממנו סליחה על השנים שבהן נחקר ונשפט ובא לציון גואל. תומכיו משוכנעים שמגיעים לו שבחים על הדרך שבה ניהל את המערכה מול משטר האייתוללות. ואני משיב להם בפשטות: ביום שבו הוא ייקח אחריות לאסון 7 באוקטובר שקרה במשמרת שלו, נעלה על נס את האומץ שגילה במערכה השנייה של המלחמה, מול איראן. לא לפני כן.
בינתיים, אנחנו לומדים להתמודד עם הטראומה של כל אחד מאיתנו, כפי שהיטיב לנסח אותה רביד פלוטניק בשיר "שגרה בזמן מלחמה": "שגרה בזמן מלחמה היא הדבר התלוש ביותר... שגרה היא המקלט של מי שאינו בחזית... שגרה בזמן מלחמה היא מלחמה בפני עצמה".
"המשימה הושלמה", מיהר בשעתו הנשיא בוש הבן לסכם את המלחמה בעיראק ב-2003. כך למדנו שצריך להיזהר בשעה שבאים לסכם מלחמות אחרי השלב הראשון שלהן. במקרה שלנו, מותר כבר לומר שניצחנו את משטר האייתוללות והוכחנו לשכונה המטורללת שבה אנחנו חיים - שאיתנו, מוטב להם שלא להתחיל.
אבל חייבים להודות: גם הצד שלנו חטף. 500 הטילים ששוגרו אלינו מאיראן גרמו נזקים נוראים. מעבר לכך, רוב המתמצאים בסוגיית הגרעין האיראני סבורים שדווקא עכשיו יש סיכון שהאייתוללות יחתרו להגיע לפצצות מלוכלכות בתוך חודשים אחדים. גם היומרה של בכירים במערכת הביטחון שישראל תנהל מעקב אלים אחרי ההצטיידות שלהם בטילי קרקע קרקע לא מבוססת על המציאות.
בקיצור, טראמפ, ממילא כבר הפכת למנהל הזירה שלנו - עשה טובה, אלץ את כל הצדדים להגיע להסדר שיבטיח שקט לשנים אחדות.
אם זה לא היה כל כך עצוב, אולי היה מקום לצעקה של רבים מאיתנו: נתניהו, מה אתה מחכה שיקרה בעזה? מדוע טראמפ מבטיח שקיימת אפשרות לסיום המלחמה בעזה עוד השבוע. בלי שלבים, בלי וויטקוף, בלי תירוצים - לצאת מעזה עכשיו, לסיים את המלחמה ולקבל את החטופים בכל מחיר.
המילה שנבחרה לתאר את ההצלחה שלנו במלחמה מול איראן היא: "היסטוריה". אבל אולי נשאיר להיסטוריה להחליט אם אכן זה היה הישג היסטורי.
היועמ"שית גלי בהרב-מיארה תחזור השבוע לשגרה אחרי השבעה על בעלה ציון ז"ל. הממשלה תמשיך בהליכים לפיטוריה. השרים ימשיכו לטנף עליה ויעלו הצעות לחוקים שמטרתם לערער את הדמוקרטיה שלנו. הם הרי כבר שכחו את המשאלה "ביחד ננצח".
ואני בחרתי במילים משיר שכתבה דליה רביקוביץ, "שובי לביתך", למען היועמ"שית: "האזיני לקולות - הרעם על גגות בתים, מקול סופה, שמרי נפשך. שובי לביתך".
ורק לומר לך תודה על כל מה שאת עושה למעננו.
בלי שלבים, בלי וויטקוף, בלי תירוצים - לצאת מעזה עכשיו, לסיים את המלחמה ולקבל את החטופים בכל מחיר