ופתאום, הגיח ראש הרשות הפלסטינית אבו-מאזן, שאצלם, בצד השני, זוכה לתואר "הראיס", ושולח איגרת לנשיא טראמפ בוושינגטון. אחרי שהוא מברך את נשיא ארה"ב על הצלחותיו באיראן, ומדגיש ש"הצלחת להשיג הפסקת אש בין איראן לישראל", אבו-מאזן עבר לנושא שלשמו יזם את המגע עם לשכת הנשיא האמריקאי.
"בוא תניע מחדש את עגלת המשא ומתן עם ישראל", המליץ אבו-מאזן. "אנחנו, ברשות הפלסטינית, מוכנים לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם הממשל האמריקאי, עם מדינות ערב הרלוונטיות ועם מדינות באירופה. העיקר, להתחיל במשא ומתן שתכליתו להוביל להכרזה על הקמת מדינה. איתך", הסביר אבו-מאזן לטראמפ, "נוכל להשיג את מה שנראה עד עכשיו כבלתי אפשרי – מדינה פלסטינית מוכרת, חופשייה, עם ריבונות וביטחון – ואנחנו מוכנים", הוסיף, "לערוב מהצד שלנו לביטחונה של ישראל".
לא הייתה תגובה מהבית הלבן. טראמפ לא מיהר לקפוץ על העגלה. בתיאום בינו לבין ראש הממשלה נתניהו, הם ממתינים להנהגה חדשה ברשות הפלסטינית. נכון, אבו-מאזן הפתיע ומינה לעצמו לראשונה, רק לפני חודשיים, את היורש – חוסיין א-שייח'. אלא שהמינוי הזה, שנועד להושיב את א-שייח' על כיסא הכבוד במוקטעה של רמאללה, לא נראה שיחזיק מעמד.
מצד אחד, הוא היה עד לאחרונה הממונה על הנושאים האזרחיים ברשות וגם מקורב מאוד לזרועות הביטחון, וככזה, המשיך לשמור על קשרים קרובים עם מגנוני הביטחון הישראליים, בעיקר השב"כ. הוא הזרוע המבצעת לסיכול פיגועי טרור. מהצד השני, א-שייח' לא ידוע כדמות פופולרית בגדה המערבית: משימותיו עד כה נראו מוגבלות, וה"כתם" בצד השני, בגלל קשריו ההדוקים עם מנגנוני הביטחון הישראליים, מעצבן את צעירי הגדה. מה להם ולרשות הפלסטינית במוקטעה? מי דואג ומטפל בבעיותיהם? איך יגיב, למשל, מוחמד דחלאן השוהה באבו-דאבי על מינוי מקורבו של היריב אבו-מאזן?
אפשר לנחש מה יאמר המתווך הפלסטיני-אמריקאי החדש, בשארה בחבח שעובד עם סוהא ערפאת מול טראמפ, על יוזמות בעזה וברמאללה. סוהא היא יריבה ותיקה של אבו-מאזן, ובשארה רוצה לראות "פנים חדשות" ברמאללה. אסור לשכוח גם את בשאר מסרי המיליארדר הפלסטיני שהקים את העיר רוואבי, בין שכם לרמאללה. אבו-מאזן לא טרח לקפוץ לביקור. מסרי עצמו מגיע לעיתים קרובות לעזה ומקורב מאוד לאדם בוהלר, השליח הבכיר לענייני החטופים, והגיע גם לקרבתו של הנשיא טראמפ בכבודו ובעצמו.
כל אלה, ובראשם צעירי הגדה המערבית, רוצים למחוק ולמחות את שלטון אבו-מאזן וה"מושחתים". שניים מתוך שלושת בניו של אבו-מאזן (הבן מאזן מת לפני יותר מעשור מהתקף לב בקטאר) מואשמים בניצול מעמדם למעשי שחיתות במיליוני דולרים, אולי עשרות מיליונים. גם מקורבים אחרים של אבו-מאזן נגועים חזק בשחיתות. העם חי במחסור, אין עבודה מסודרת, ולכן רוצה להעיף את הצמרת.
מי יבוא במקומם? יש התארגנויות מקומיות, וחמאס בגדה עוד לא אמר את המילה האחרונה. נכון, יש תרחיש שסיכוייו קלושים, שאבו-מאזן ימסור את המפתחות לידי סגנו הטרי א-שייח' ויעבור להתגורר בבית הענק שקיבלה רעייתו אמינה בעמאן. אך התסריט שמשרטטים מומחי הפלסטינים אצלנו מצייר את תמונת יומו האחרון של אבו-מאזן על הכיסא במוקטעה. ייפול, ולא יקום. בבית הלבן ובירושלים, מתברר, עוד לא מוכנים לנפנף לו לשלום.
אבו-מאזן מינה לעצמו לראשונה יורש – חוסיין א-שייח’. אלא שהוא נחשב כדמות לא-פופולרית בגדה, וקשריו עם הביטחון הישראלי מכעיסים את הצעירים