בתי הקברות של ההיסטוריה במאות ה-20 וה-21 מלאים בקברים של משטרים רודניים וטוטליטריים. משטרים שסוד כינונם, שרידותם והתפרקותם נשאר בלתי מפוענח. הם קיימים עד שהם נופלים יום בהיר אחד, קורסים כמגדלי קלפים, משארים כאוס ותקווה. בדרך כלל ללא הסבר למה נגמרו כפי שנגמרו דווקא עכשיו ולא במועד אחר.
מכאן שכל חיזוי של עתידם, ובכלל זה עתיד המשטר האיסלאמיסטי הקנאי באיראן, הוא ניחוש והימור. גם המומחים למדעי המדינה לא יועילו; סביר שדווקא מומחיותם תהיה להם לרועץ ותגביל את יכולתם לדמיין מהפכות ומהפכים. המקרה האיראני לא שונה, מבחינה זו, מהמקרה הסובייטי. באביב 1984 השתתפתי כעיתונאי בכנס של סובייטולוגים – מומחים לברית המועצות והמשטר שלה – בוושינגטון. מיטב המוחות המערביים שחקרו לעומק את המתחולל בברה"מ בכלל ובקרמלין בפרט נשאו הרצאות מלומדות ומרתקות. תיארו את הכישלונות וההישגים של השלב המאוחר של הקומוניזם הסובייטי. חלק ניכר מההרצאות הוקדש גם לביקורת נוקבת על הנאומים המפורסמים של נשיא ארה"ב דאז רונלד רייגן בהם כינה את ברה"מ "אימפריית הרשע" והודיע על אימוץ התוכנית הצבאית של "מלחמת הכוכבים"; נאומי הסתה שכאלה, טענו המומחים, רק מלבים את העימות בין המעצמות ומלכדים את אזרחי הגוש הסובייטי סביב המנהיגות הקומוניסטית.
לא נמצא ולו דובר אחד שהעז לעלות על דל שפתיו את אפשרות של נפילת המשטר הקומוניסטי, פירוק ברית המועצות, קריסת הגוש הסובייטי כולו, מעבר לדמוקרטיה במזרח אירופה וסיפוח גרמניה המזרחית לגרמניה המערבית.
אבל כל זה קרה, ובטווח של שנים ספורות בלבד. המציאות הביסה את תרחישי הסובייטולוגים ואת הנחותיהם. נאום ״אימפריית הרשע״ דווקא חיזק את האופוזיציה הדמוקרטית ברחבי הגוש, תוכנית ״מלחמת הכוכבים״ האמריקאית הפחידה את הצמרת הסובייטית עד כדי הרמת ידיים במרוץ החימוש והאומדנים שנעשו במערב ביחס לגודלה ואיתנותה של הכלכלה הסובייטית התבררו כמופרכים ומופרזים בעשרות ומאות אחוזים.
הכנס ההוא נצרב בזיכרוני כעדות בלתי נשכחת לאי-יכולתנו לדעת מתי ואיך ייפול משטר של רודנות החותרת לשלוט בכל היבטי החיים של האוכלוסייה, כולל מחשבותיה וחלומותיה. הנאציזם הובס רק במלחמה עקובה מדמים - וגם כאשר הצבאות של בעלות הברית כבר דהרו לעבר ברלין הנצורה המשיך היטלר, חבוי בבונקר עד שהתאבד, להחזיק במושכות (שארית) השלטון והממשל הנאצי המשיך לגייס מאות אלפי גרמנים לקרב אחרון אבוד. המשטר הסובייטי, לעומת זאת, שרד את מותו של הרודן יוסף סטאלין וקרס רק 37 שנים לאחר מותו - כמעט ללא אלימות. מרי פוליטי בצמרת ומרי אזרחי ברחובות הפילו אותו.
משטר האימים ה"אדום" של תנועת קמר רוז' בקמבודיה שרצח כשני מיליון מבני עמו, מוגר באמצעות צבא ווייטנאם השכנה שפלש לקמבודיה ושיחרר את רובה; הרודן האכזר פול פוט ירד למחתרת ומת במאסר רק אחרי שני עשורים. בשאר אסאד הסורי התקפל וברח למוסקבה כשנדמה היה שחיסל סופית את האופוזיציה במלחמת אזרחים נוראה. הדיקטטור של ספרד הפשיסטית פרנסיסקו פרנקו מת במיטתו. במיטתו מת גם הרודן של סין הקומוניסטית מאו דזה-דונג, האחראי על מות עשרות מיליונים. אבי הפשיזם האיטלקי בניטו מוסוליני הוצא להורג על ידי פרטיזנים. מורדים חיסלו את מועמר קדאפי, שליט לוב הנמלט. ידידו סאדם חוסיין נתפס בידי צבא הכיבוש האמריקאי, הועמד לדין והוצא להורג. אידי אמין שליט אוגנדה מת בגלות. הדיקטטורה של אוגוסטו פינושה בצ׳ילה בוטלה בלי שפיכות דמים, במשאל עם.
כל רודן בא יומו, אך גורלו וסוף שלטונו שונים ממדינה למדינה, ממשטר למשטר. יום אחד לבטח ייפול ברעש גדול גם משטר האייתוללות באיראן; הוא כבר אכול, רקוב וריק מבפנים. מתי? מסקנתי מכנס הסובייטולוגים מלפני ארבעים שנה: לא לנחש.
