היום יחל בשווייץ יורו הנשים בכדורגל בפעם ה-14. מאות אלפים ימלאו את היציעים, הרייטינג ינסוק, והספונסרים ישקיעו סכומי עתק. גם מונדיאל הנשים, שנוסד ב-1991, הפך למותג מצליח שמושך קהל רב.
זה הזמן להיזכר בתקופות פחות זוהרות שבהן ראשי פיפ"א, בגישה שוביניסטית, ראו בטורנירים לנשים משהו חסר ערך וניסו להצניעם ככל שיכלו. השבוע מוקרן באירופה הסרט "קופה 71" מ-2023, שמתאר את סיפורה של אליפות העולם הראשונה לנשים, טורניר לא רשמי שהתקיים ב-1971.
כמעט איש, למעט מארחת הטורניר מקסיקו והמשתתפות, לא שמע על האירוע בזמן אמת. ובכל זאת, לגמר שבו ניצחה דנמרק את מקסיקו 0:3, הגיעו יותר מ-110,000 צופים לאצטדיון אצטקה – מספר גדול יותר מזה שנרשם בגמר הגביע העולמי לגברים באותו אצטדיון שנה קודם, אז ניצחה ברזיל של פלה את איטליה 1:4.
למרות שרק שש נבחרות נטלו חלק בטורניר, אותו הגדיר נשיא פיפ"א הבריטי, סטנלי רוס, כ"חרפה", האירוע הפך לאבן דרך היסטורית. סוזנה אוגוסטסן, שהייתה אז בת 15 בלבד, כבשה את שלושת השערים בגמר והובילה את דנמרק ל"זכייה". ההיסטוריה התעלמה כמעט לגמרי מהנתונים המדהימים של כמות הקהל באצטדיונים ובשידורי הטלוויזיה, מחקה את זכר הטורניר הראשון שפרץ את הדרך לתחייה המחודשת של הכדורגל הנשי בעשורים הבאים. האחיות ונוס וסרינה וויליאמס, שהפיקו את הסרט, דאגו שהסיפור לא יישכח כדי להזכיר לכולם איפה הכל התחיל.
