הנה הגענו לתקופה הזו בשנה שבה מתפזרים באוויר שקרים, ספינים וסיפורים מופלאים מקושטים בסטטיסטיקות מאלפות. עובדים עלינו בעיניים, אבל חם מדי אז למי יש כוח לבדוק, לשאול, להקשות. כל כך חם שאפשר לזייף התרגשות ממונדיאל המועדונים ולספר בהתלהבות על הגולים של פ.ס.ז' או על הבעיטה החופשית של מסי - אולי זה יטשטש את הבלוף השיווקי של אנשי החליפות תאבי הבצע מפיפ"א. כל כך חם שאפשר להחתים את מיכאל אוחנה כרכש המבריק של מכבי חיפה.
אבל חיפה לא לבד, עוד מעט יופיעו גם הסיפורים הנרגשים ממחנות האימונים של הקבוצות השונות, על הגיבוש הנהדר, האווירה הנפלאה והצחוקים שעשה הזר הגיאורגי/קולומביאני/קונגולזי בחדר האוכל. אין בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי מחנה אימון אחד שבו לא הושגו כל המטרות והקבוצה חזרה מחוברת להפליא.
אבל כל זה מתגמד מול השקר/הספין הגדול סביב המאבק האגרסיבי של אלונה ברקת ושאר בעלי הקבוצות הגדולות למען הגדלת כמות הזרים בליגת העל. במבט מיתמם וטון מתחסד הם מספרים לנו שזה בכלל לטובת הכדורגל הישראלי, שזה יעלה את הרמה של השחקן המקומי, ויש אפילו סטטיסטיקות ממדינות בעולם. הם מטשטשים את העובדה שיותר זול עבורם להעסיק זר, שיש פחות מסים ושנמאס להם מהביקוש הרב לישראלים איכותיים, מה שמעלה משמעותית את השכר שלהם. אופורטוניזם כלכלי במסווה אידיאולוגי.
לספר לנו שזה ייצר תחרותיות ויכריח את הצעיר הישראלי להשתפר זו גניבת דעת מהסוג המתחכם. גם ככה קשה לצעירים לקבל במה אמיתית בקבוצות כמו מכבי ת"א, הפועל באר-שבע ומכבי חיפה, אז עכשיו גם יצמצמו להם את המשבצות עם שמונה זרים. זה אולי רציונל שיכול להתאים לליגה נורמלית שיודעת לטפח צעירים. בליגה של בעלים כוחניים חסרי סבלנות עם מאמנים חלשים שרק רוצים להמשיך לעבוד – זה מתכון לדריסת השחקנים המקומיים שהם לא כישרונות-על.
ולכן, בפעם הבאה שברקת, מארגנת הקרוזים לקפריסין עבור מי שלא מסכים איתה, תגיע לנאום במחלקת הנוער של באר-שבע ותספר כמה חשוב לה לקדם את הצעירים המקומיים, ראוי שיקום ילד קטן ויזכיר לה את קיץ 2025.
