החשיפה אתמול ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet – על אודות סגן-אלוף (במיל') אסף אילן, מפקד גדוד שנפצע בשירות המילואים בעזה ופוטר ממשרד ראש הממשלה – הובילה לתלונות רבות שהגיעו למערכת מצד אנשי מילואים עם מקרים דומים מאוד.
במה שנראה כתופעה מדאיגה, דווקא גופים ציבוריים, ממשרדי ממשלה ורשויות מקומיות ועד לבתי-חולים ציבוריים, הם אלו שמתעמרים יותר במשרתי מילואים, בעיקר לוחמים, עקב שירותם הארוך. "רובם ככולם של הלקוחות שאני מייצג עובדים בסקטור הציבורי, דווקא הוא לא מגלה התחשבות, מונע קידומים ומפטר באמתלות שונות ומשונות. חברות פרטיות מגלות הרבה יותר התחשבות ומוצאות פתרונות, גם אם על חשבונן, כדי להשאיר את אנשי המילואים בעבודתם ולדאוג להם", אמר עורך הדין אמיר שושני, שמסייע למילואימניקים מטעם משרד הביטחון. מדובר במציאות הזויה: משרד הביטחון שוכר עורכי דין, על חשבון המדינה, כדי לפעול משפטית נגד משרדי ממשלה אחרים במטרה למנוע מהם לפטר עובדים שיצאו למילואים. בסביבתו של סא"ל (במיל') אילן שוקלים כעת הגשת תביעת ענק נגד משרד ראש הממשלה, בגין "שנה של התעמרות בקצין-לוחם, ובדרכים לא דרכים, לפטרו מהעבודה ללא כל הצדקה עניינית".
גם ג' (37) נשוי ואב לשלושה מאזור השרון, נמצא כעת בעיצומו של הליך פיטורים מעבודתו במערך האבטחה של משרד ראש הממשלה. ג', ששירת בצה"ל כלוחם בחטיבת כפיר, זומן ב-7 באוקטובר לסבב של שלושה חודשי מילואים. ביוני 2024 הוא זומן לסבב נוסף שבמהלכו, בעת שיצא עם חבריו לבצע מעצר מבוקשים בבית לחם, קרע את השריר ברגלו.
ג' יידע את ראש הצוות שלו במערך האבטחה במשרד רוה"מ, אך על אף בקשתו לעבור לתפקיד מנהלתי עד שיחזור לכשירות – נשלח אליו זימון לשימוע לפני פיטורים. ג' חזר והדגיש בפני גורמי משאבי האנוש במקום עבודתו שהוא מעוניין לחזור לתפקידו ויעשה כל שנדרש. "עשיתי טיפולים, העברתי את כל הטפסים והמסמכים שביקשו. הם ידעו שאני בתהליך שיקום בתקווה לחזור לתפקיד שלי", סיפר. אך למרות זאת, במשרד ראש הממשלה מתעקשים לקיים את השימוע.
"זה פוגע", אמר ג' בכאב. "יצאנו למילואים, למלחמה, ומתייחסים אלינו כאילו יצאנו למחנה קיץ. זה מרגיש כמו סכין בגב. לשלוח לי זימון לשימוע לפיטורים? זו סטירה לפנים. אני עובד טוב עם לא מעט ניסיון ורקע בתחום, עברתי בין הרבה יחידות, קיבלתי לאורך השנים פידבקים טובים, ובסוף ככה בוחרים להתנהל איתי? אחרי שהתייצבתי למאות ימי מילואים, שבמהלכם גם שילמתי מחיר אישי כשנפצעתי". נכון לשעת סגירת הגיליון לא התקבלה תגובת משרד ראש הממשלה.
גם רב-סמל מתקדם (במיל') עידן (שם בדוי), שעבד במשרד ממשלתי גדול, נדרש כבר בחודשים הראשונים של המלחמה – בעודו משתייך ליחידה קרבית שהוקפצה בצו 8 – להתייצב במקום עבודתו, תוך איומים שיפוטר אם לא יעזוב את גזרת הלחימה ויגיע באופן מיידי למשרד. "הציבו לי אולטימטום", סיפר. "ובמצב שכזה – כשיש לי ילדים קטנים בבית שאני צריך לפרנס ואני חייב לחשוב גם על היום שאחרי – נאלצתי לוותר על מקום העבודה מבלי להילחם במערכת, כי העדפתי להישאר עם אחיי לנשק ולעסוק במלחמה באויב".
גם רב-סמל בכיר (במיל') א', מהעיר מודיעין, נתקל במציאות דומה. הוא בשנות ה-40 לחייו, לוחם חי"ר בהתנדבות בגדוד מילואים של פיקוד הדרום, שמזומן אחת לארבעה-חמישה חודשים ממוצע, לתעסוקה מבצעית בזירה העזתית. "אני מספק שירותים לעירייה באזור, עם כפיפות ישירה למנהל מחלקה באותה עירייה, ונמאס לו שאני נעדר לתקופות מהעבודה לטובת מילואים. הבוס שלי אמר לי שהוא לא מבין למה אני ממשיך להתנדב למילואים, ושזו הולכת ונהיית הבעיה שלי. זו ממש התעמרות, מחכים שאעוף מפה".
א' החליט עדיין לא "לשבור את הכלים" ולפתוח בהליכים מול מקום עבודתו, בעיקר מחשש שיאבד את פרנסתו ויפגע במשפחתו, אבל הוא כבר מצוי בדילמה מייסרת לקראת התעסוקה המבצעית הבאה בעזה, בעוד כשלושה חודשים. בגדוד של א' שיעורי ההתייצבות, כמו במרבית גדודי המילואים בעזה, צנחו גם כך ככה ל-70-60 אחוז בגלל השחיקה האדירה והעומסים העצומים על המשרתים עקב הלחימה הארוכה, והוא מסרב לנטוש את חבריו שנותרו בפלוגה, ומאידך מסתכן באיבוד פרנסתו.
