לפני מספר שנים, עמותת "לוחמי חיות הבר" (Warriors of Wildlife) קלטה את גור האריות ציון-ניב במקלט שהקימה בדרום-אפריקה. הגור, הזכור יותר כ"אבו-מאלכ", הוחזק בניגוד לחוק בבניין נטוש אחרי שהופרד באכזריות מאמו והפך לכוכב בישראל. כיום הוא משגשג בביתו החדש, ואפילו מצא אהבה בדמות הלביאה הצעירה קאיה שחולצה מהמלחמה באוקראינה.
אחד ממייסדי העמותה, ליונל דה לנגה (60), הגיע לביקור בישראל כדי לבנות גשר בין המקלט שלו בדרום-אפריקה (שבו שוהים 14 אריות ונמר אחד) לבין רשות הטבע והגנים, זאת לאחר שברשות חיפשו בית לחמשת גורי האריות שאותרו בארץ בחודשים האחרונים. בעמותה רצו לקלוט גם את הגורים הקטנים, אך ברשות החליטו בסופו של דבר להעביר אותם לגן החיות בקריית-מוצקין, באישור ארגון גני החיות האירופי.
דה לנגה, במקור מדרום-אפריקה, מחלק היום את זמנו בין הבית לבין אוקראינה, שם הוא חי זה 11 שנה. על הביקור בישראל הוא מספר: "באתי להכיר את הצוות של הרשות, כדי שבעתיד לא ניתקל בכל כך הרבה בירוקרטיה. נפגשתי עם האחראי על הסחר בחיות בר, ואמרתי לרט"ג שהייתי רוצה שנערוך הסכם שתהיה לנו זכות סירוב ראשונה. תנו לנו צלצול קודם במקרים כאלה. יש לנו הרבה מקום במקלט, אז קיווינו לתת בית לגורים".
יתיר שמיר, ראש חטיבת האכיפה ברט"ג, מסביר: "הוחלט להעביר את הגורים למוצקין, שהוא גם מקום טוב. המקלט בדרום-אפריקה בהחלט אופציה טובה בעתיד. הדבר הראשון שהיה חשוב לנו הוא לחבר את הגורים כלהקה, מה שהבטיחו לעשות במוצקין".
"מחויבות לכל החיים"
"את מקלט סימבונגה פתחנו בתקופת הקורונה, וזו מחויבות לכל החיים", אומר דה לנגה. "יש לנו שניים מהאריות הלבנים המבוגרים ביותר בשבי. נמשיך עד שיהיו לנו כ-25 חתולים, ואז נקבל חדשים רק אם יהיה אריה שימות, או שייווצר זוג. יש לנו גם הרבה ג'ירפות וזברות, שבעה סוגים שונים של אנטילופות, הרבה חיות בר ובעלי כנף. יש לנו מתנדבים בינלאומיים שמגיעים לפחות לשבועיים בכל פעם. יש כאלה שרוצים לחבק ולנשק גורים. אבל אנחנו לא מאמינים בזה. האריות לא זקוקים לזה, אז לא תמיד המתנדבים שמחים. זה מקלט אתי: בלי אינטראקציה עם החתולים, בלי רבייה ובלי סחר".
מקרי הסחר בגורי אריות שנחשפו לאחרונה מדאיגים.
"עד השיחה מישראל על ציון-ניב לא ידעתי על המצב במזרח התיכון. כל מה שממזרח וצפון לישראל בעייתי, וגם מצרים הופכת לבעיה. אנשים רואים בזה דרך להרוויח כסף. הסחר אמנם אסור, אבל כאשר הסוחרים נעצרים הקנס או העונש לא כבדים מספיק כדי להרתיע אחרים. חמישה גורים נמצאו? עכשיו הסוחרים אומרים לעצמם 'טוב נו, נפטרנו מאלה, פשוט נביא עוד', כי הם יודעים ששום דבר לא יקרה להם, לצערי. אני לא רוצה להכעיס את הממשלה הישראלית, אבל גם בדרום-אפריקה הייתה לנו בעיה עם ציידים וסוחרים והעונשים השתנו. לפני מספר שבועות צייד נידון ל-18 שנות מאסר, וזה קורה יותר ויותר. חייבים לאכוף את החוקים, כי בקרוב לא יהיו לנו חיות. תראו אותן רק בתמונות באינטרנט".
במהלך הביקור בארץ, דה לנגה הגיע לחי בר כרמל, שם חזה בנשרים, ועבר גם במרכז להצלת צבי ים. "העבודה שעושים ברשות היא מדהימה", הוא אומר. "הוזמנתי לשחרור של צבי ים וזו הייתה חוויה מרגשת. עזרתי לשחרר דובים, אריות וזאבים, ועכשיו גם צבי ים!"
למרבה הצער, המסע שלו בישראל נקטע בעקבות המלחמה, והוא יצא דרך ירדן. כשנשאל איך הרגיש בזמן הירי מאיראן, דה לנגה הודה: "איך לומר את זה מבלי להישמע רמבו? אני רגיל למלחמה בגלל אוקראינה. אבל המלחמה בישראל הייתה אחרת, עם טילים בליסטיים. זה היה קשוח. באוקראינה אנחנו לא רואים את הטילים, אלא ארטילריה וכטב"מים, אבל חשתי בטוח בגלל מערכת היירוטים".
ובכל זאת, הוא רק רצה לחזור הביתה, "לא בגלל שפחדתי אלא בגלל שיש כל כך הרבה אנשים וחיות באוקראינה שסומכים עליי. באוקראינה ראיתי הרבה מוות והרס, של אנשים ובעלי חיים. לפני המלחמה התמקדתי בחיות בר, היום אנחנו עובדים עם חיות מחמד שננטשו או שבעליהן נהרגו. עם הרבה עזרה אני מאכיל כ-500 כלבים ו-140 חתולים מדי יום, ואנחנו מספקים לאזרחים מבוגרים שלא הצליחו להימלט מזון לחיות. בתחילת המלחמה חילצתי תשעה אריות מאודסה תחת אש, ושניים ממקומות אחרים, כולל האריה האחרון בגן חיות שנהרס בהפגזה. הוא היה במצב רע, אבל הבאנו אותו למקלט דרך רומניה".
האהבה באוויר
אז מה מצבו של ציון-ניב? "הוא בהחלט אריה מעניין מאוד, דמות מאוד מצחיקה", מספר דה לנגה. "הוא ממש גדל והפך לענקי. כשקיבלנו אותו חששנו שהגדילה שלו תיפגע. לפני כמה שבועות הוא פיתח את השאגה שלו, וזה היה כמו קול משתנה של נער מתבגר. הוא חתול נהדר שיגדל להיות ילד גדול וחזק. כשהוא הגיע אלינו שמנו את הצעצוע האהוב עליו בכלוב – כדורגל – וזה נהדר כי זה נתן לו נחמה. כעבור מספר ימים הוא הפסיק לאכול ונראה כועס, משהו הציק לו. בבדיקת רנטגן התברר שיש לו שלוש חסימות מעיים, ובניתוח התברר שבלע חלק מהכדור... מאז הוא כבר החלים והתחזק, וגם מצא בת זוג".
כן-כן, קאיה וציון-ניב כבר חולקים מתחם מגורים. דה לנגה: "ביום הראשון היא מעט חששה, כי הוא רדף אחריה. עכשיו הם נרגעו והאהבה באוויר".
העתיד של חיות הבר יהיה טוב יותר?
"אני לא אופטימי. אנחנו, בני האדם, המין הכי גרוע, ואם לא נוכל להשתנות זה לא ייגמר טוב. אנחנו משתלטים על הטריטוריה של חיות הבר כי אנחנו לא יכולים להשתלט על ההתרבות שלנו. פשוט אין להן מקום לחיות. יש מי ששואל 'למה שלא תשחררו את האריות לטבע?' השאלה שלי היא מה זה טבע? אין שום טבע יותר. הרוב מגודר, ואם לא, הוא עטוף בערים ובאוטוסטרדות. אין לחיות האלה סיכוי, וזה עצוב". •
"אנחנו, בני האדם, המין הכי גרוע, ואם לא נוכל להשתנות זה לא ייגמר טוב. אנחנו משתלטים על הטריטוריה של חיות הבר כי אנחנו לא יכולים להשתלט על ההתרבות שלנו. אין שום טבע יותר, אין לחיות האלה סיכוי, וזה עצוב"
