יכול להיות, בהחלט יכול להיות, שלוּ הייתי בקהל של פסטיבל גלסטונברי, הייתי מצטרף לקריאות "מוות לצה"ל", ו"לשחרר את פלסטין". בדיוק כמו הסטודנטים בקמפוסים. בדיוק כמו עצרות שלטון האייתוללות באיראן שמארגן את קריאות "מוות לישראל, מוות לאמריקה". משום שלוּ הייתי נחשף לתעמולת ה-BBC, "הגרדיאן" ו"הארץ" – הייתי הופך לשונא מושבע של הישות הציונית המרושעת ושל חיילי צה"ל.
בימים האחרונים הגיע "הארץ" לפסגות חדשות. אלה היו שתי כתבות מבחילות במיוחד. "לוחמים מעידים: צה"ל יורה בכוונה לעבר עזתים ליד מרכזי הסיוע", הייתה הכותרת הראשית של הכתבה הראשונה. זה לא ירי בשוגג. זה ירי "בכוונה" על מסכנים שרוצים קצת קמח. כותרת המשנה של הכתבה השנייה הייתה: "קונסנזוס בקרב חוקרי תמותה בכירים לגבי מספר המתים ברצועה – והוא גבוה הרבה יותר מהמספרים הידועים". איך לא נפתח שנאה לישראל?
1 צפייה בגלריה
(בוב וילן שקרא מעל הבמה בגלסטונברי "מוות לצה"ל". מה שקורה בחשיפה ל־BBC ו"הארץ" | צילום: אי-אף-פי, OLI SCARFF)
לך תסביר לקוראים בעולם שעל הכתבה השנייה חתום ניר חסון. "פלסטינים שמסכנים את עצמם כדי להתנגד לכיבוש ולדיכוי הם גיבורים", הוא כתב ב-2022. וגם הבהיר: "למי שמשתייך לכוח הכובש אין זכות מוסרית או חוקית להגיד לנכבש באיזה אמצעים מותר לו להתנגד לכיבוש". תומכי הטבח והאונס של חמאס צעדו עם שלטים: "BY ANY MEANS NECESSARY". חסון הקדים אותם.
טענות הג'נוסייד, על בסיס פרסומי חמאס, כבר הופרכו. אבל חסון מתעקש. סליחה על ההתייחסות לגופו של כותב, שחתום, עם אחרים, גם על הכתבה הראשונה. אבל לפעמים אין ברירה.
החץ והרצח
ועכשיו לגופו של עניין. דווקא יש עדויות על מה שקורה להמונים שזקוקים למזון. חלקן מאוד מפורטות. "החלו להגיע דיווחים רבים מרצועת עזה על הריגת תושבים רבים בידי חמאס, שהלכו בדרכים בחיפוש אחר שק קמח, בתואנה שהם משתפים פעולה עם מרכזי הסיוע האמריקאיים לחלוקת מזון! לא רק שהדיווחים חושפים זאת, אלא שישנם גם מכתבים והצהרות ממשפחות שבניהן הגיעו לידיים הבוגדניות של חמאס". נא להמתין. ההמשך יגיע.
היה אפשר לחשוד שמדובר בפרסום בעיתון של משרד ההסברה הציוני, או של מישהו מטעמו. העניין הוא שאין לישראל משרד הסברה. הקטע שלהלן, סופרייז-סופרייז, הופיע לפני שבועיים בעיתון הרשות הפלסטינית, "אל חיאת אל-ג'דידה".
נכון, הרשות נמצאת ביריבות עם חמאס. אבל נדמה שמה שהפלסטינים יודעים, תועמלני חמאס מסרבים לדעת. להפך. בעקבות הפרסום בתועמלתון "הארץ" טען נתניהו שמדובר בעלילת דם. הפעם הוא צודק.
"אל חיאת אל-ג'דידה", שהדיווח שלו תורגם ופורסם על ידי PMW, הציג עדויות מפורטות. משפחת שאהין מדיר אל-בלח דיווחה על מות בנה, סיראג' א-דין הישאם שאהין, עקב ירי של אנשי חמאס. משפחת אל-חילו דיווחה כי חמישה מבניה נרצחו על ידי חמאס.
היבא אל-מיסאל, אחותו של הקורבן אוסאמה אל-מיסאל, כתבה את התיאור המפורט ביותר. "קבוצת אנשי חמאס הנושאת את השם יחידת החץ עצרה את האוטובוס שבו נסע אחיה יחד עם צעירים נוספים, בזמן שהיו בדרכם לאחד ממרכזי חלוקת המזון. הם הורידו אותם מהאוטובוס, קשרו אותם וירו בהם, לאחר שהאשימו אותם לשווא ב"שיתוף פעולה", והמשיכו לרדוף אחריהם בעודם פצועים, עד לכניסה לבית החולים נאצר, שם ירו בהם שוב ומנעו מהרופאים והצוות לטפל בהם".
אחיה של היבא ופלסטיני נוסף נרצחו באותו אירוע. היא מסיימת את העדות שלה בדרישה: "אנחנו לא רוצים נקמה, אנחנו רוצים אמת וצדק".
כשה"דובר" מחבל חמאס
ב-17 ביוני דיווח ה-BBC על כך ש"ישראל הרגה 51 פלסטינים שהמתינו לקמח", באמצעות רחפנים וירי מטנק. נידאל אל-מוגרבי מ"רויטרס" העלה את מספר ההרוגים באותו אירוע ל-59. ובאתר שמאל ישראלי המספר כבר עלה ל-70.
איזו סיבה בעולם יש למישהו בצה"ל לירות "בכוונה" על המון שממתין למזון? אין. המקור הוא מחמוד בסל, שמציג את עצמו כ"דובר ההגנה האזרחית", והוא אחראי על עוד ועוד ידיעות מאותה סדרה. דובר? מקור רציני? צה"ל חשף שבסל הוא מחבל חמאס. ודוברת הבית הלבן, קרוליין לוויט, שנשאלה בעניין, עשתה חוכא ואטלולא מדיווחי הכזב של ה-BBC, בתגובה מוחצת של פחות מדקה.
היוזר Aizenberg ברשת X מציג עוד ועוד עדויות על סילופי חמאס והוצאות להורג על ידי חמאס, ועוסק גם בהפרכת כתבת ה"קונסנזוס" של "הארץ". מומלץ. ובכל מקרה, הדיווחים מהרצועה, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מגיעים מכתבים שפועלים בחסות חמאס, עם אקדח קבוע לרקה. "הארץ" לא זקוק לשום אקדח כדי לפרסם תעמולה. הכל בהתנדבות.
"אל חיאת אל-ג'דידה" לא מהסס להפנות אצבע מאשימה גם לישראל. אבל בעיקר לחמאס. העניין הוא שקרוב לאפס אנשים בעולם נחשפים לעדויות המפורטות של העיתון הפלסטיני.
אבל התועמלתון האנטי-ישראלי הוא העיתון הישראלי הנקרא ביותר ברחבי העולם. וכמו שכתב עיתונאי אמריקאי ידוע, ג'פרי גולדברג, לא איש ימין, מאמרים ב"הארץ" משמשים את תעמולת הניאו-נאצים. זה היה לפני תשע שנים. מאז זה רק הידרדר.
בדקתי עם דובר צה"ל, שמכחיש את הטענות באופן גורף. מטעמי זהירות, כל תגובה ראשונית היא ש"צה"ל בודק", ובמקרים ספורים, שבהם יש חשש לחריגות – מתבצעות חקירות. לפעמים עוברים ימים עד שמגיעה הכחשה מפורטת ומתועדת. הנזק כבר נעשה. ובכל מקרה, הודעות דובר צה"ל, כאשר הן מופיעות, נדחקות אל תחתית הכתבה כמה שנראה כמו יציאה ידי חובה.
איך יודעים שזו אג'נדה
איך אנחנו בכל זאת יודעים שהטענות על ירי "בכוונה" הן תעמולה? אג'נדה ולא עיתונות? ובכן, יש מכנה משותף לתועמלנים, בין שמדובר בעיתונאים ובין שבאנשי אקדמיה, בין שבישראל ובין שבעולם.
התועמלנים מתעלמים מהעובדה שראשי חמאס מצהירים, בלי טיפת בושה אלא דווקא עם הרבה גאווה, שהם משתמשים בנשים ובילדים כמגן אנושי, תוך כדי דיכוי קטלני של האוכלוסייה בנוסח צפון-קוריאני; שחמאס פועל מלב ליבה של האוכלוסייה האזרחית, מתחת לאדמה ומעליה, יותר מכל עימות אחר בהיסטוריה; שבכל מקום שבו האיסלאם הרדיקלי מרים ראש – התוצאה היא הרס, חורבן ושפיכות דמים; שכל שפיכות הדמים הייתה נעצרת, וכנראה לא הייתה מתחילה, לו חמאס היה דואג לפלסטינים יותר משהוא דואג להשמדת ישראל. והם מתעלמים מהעדויות הברורות, כולל קטעי וידיאו, שבהם מחבלי חמאס יורים לתוככי המון פלסטיני.
למרות עבודה סיזיפית של אנשים מצוינים, כמו Aizenberg ואחרים, שמבצעים תחקירים יסודיים, תעמולת הזוועה נמשכת ללא הפסקה. החשיפה לתועמלנים גדולה פי מאה מהחשיפה למפריכי השקרים. היה אפשר גם אחרת. כבר עסקנו בכך. ועוד נעסוק.
