במבט חטוף זהו עוד בניין ישן במרכז הארץ. כזה עם תריסי פלסטיק ישראליים כל כך ודגלים שנשארו מיום העצמאות. במבט שני, זו זירת אסון. בחלונות אין זכוכיות. הן נופצו. התריסים שבורים ועקומים. רק לפני שבועיים נפל סמוך לכאן טיל איראני, וזה מחיר ההדף. בתים הרוסים, שוממים, נחלת הכלל. כל אחד יכול להציץ.
בקומה הראשונה תלוי שלט, מסתיר את הדירה שכל חלונותיה אינם. מעניק מידה של פרטיות למי שאיבדו בית. בספריי דהוי תלויה שאלה קשה: מה נשאר? וגם תשובה: רק אהבה!! הכל בסדר. ארבעה לבבות מצוירים באדום וצהוב, אפילו סימן השאלה הפך ללב מאולתר.
המלחמה עם איראן הפכה לחדשות ישנות, אבל המחיר שלה עומד דומם במרכזי הערים. לאזרחים הקטנים אין הרבה מה לעשות מול הפער הזה. השלט הזה הוא ניסיון נוגע לכסות את הפצע בתקווה. בתוך הכאוס, להכניס סדר בדמות לבבות פועמים, אכפתיות, אמונה.
