הביצועים המרשימים של צה"ל והמוסד באיראן, וההצלחות המרשימות של מבצע עם כלביא, רק העצימו את התסכול מתוצאות המאמץ הלאומי להשבת החטופים מעזה. ההבדלים בולטים: מול איראן פעלה ישראל באסטרטגיה ברורה ומובנת לכל, בתפיסת הפעלה רב-שכבתית שהוכנה בקפדנות במשך תקופה ארוכה, ושהתבססה על היכולות המתקדמות ביותר של ישראל בתחומי המודיעין, המבצעים, הטכנולוגיה, הביון, הגנת העורף והמדינאות. המבצע התקיים תוך כדי קונצנזוס פנימי נרחב בישראל ובחסות לגיטימציה בינלאומית מספקת.
המאמץ הלאומי להשבת החטופים נעשה באופן אחר לגמרי, ותוצאותיו יעידו על כך. כבר בתחילת המשבר מסרה ישראל את הובלת המשא ומתן למתווכות ולארצות-הברית. בהמשך פעלה על פי אסטרטגיה של הסכמי ביניים חלקיים, וכשהמו"מ מול חמאס עזה התנהל דרך נציגי הארגון בקטאר, שקיימו משא ומתן עם המתווכות קטאר ומצרים, שקיימו משא ומתן עם ארה"ב. זה יצר ארבע שכבות של אינטרסים שונים. וכך, ישראל מצאה את עצמה בתהליך ארוך, מפותל ובלתי מתכנס שבמהלכו נהרגו ונרצחו חטופים רבים, ושעורר התנגדות עקבית של יותר ממחיצת הציבור הישראלי.
1 צפייה בגלריה
(מקסים הרקין ובר קופרשטיין בשבי חמאס, בתיעוד שפורסם אתמול. סיכון חמור ובלתי סביר | צילום: מטה משפחות החטופים)
בהקבלה למבצע באיראן, אף טייס ישראלי לא טס למשימותיו באיראן בהתבסס על מפת דרכים קטארית, תמונת מודיעין מצרית והובלה של בקר אוויר אמריקאי. ישראל יזמה והובילה את המבצע בשיטות ובהגיון פעולה משלה.
בתחילת הדרך, אסטרטגיית השלבים של ישראל לשחרור החטופים עוד הייתה ניתנת לדיון ענייני. בנובמבר 2023 בחרה ישראל בהסכם חלקי משום שהיה מדובר בנשים ובילדים והייתה חובה מוסרית לצמצם את סבלם ככל האפשר. במתווה שנידון באביב 2024, ומומש בינואר 2025, הרעיון של הליכה להסכם חלקי הוסבר בצורך בהשבת החטופות והחטופים המבוגרים והחולים. במהלך הלחימה נוסף גם ההסבר שלא ניתן לקיים משא ומתן להסכם כולל בטרם הושמדה מסה מספקת של היכולות הצבאיות של חמאס וחוסלו רוב מנהיגיו.
אך מה יכולה להיות הסיבה העניינית לכך שגם היום, לאחר שהמשא ומתן עבר מהזירה הצבאית-ביטחונית לזירה המדינית, ולנוכח הישגי מבצע עם כלביא שיצרו עבור ישראל הזדמנויות חדשות ורבות-משקל – היא מתמקדת שוב במתווה הישן לשחרור חלק מהחטופים בתמורה להפסקת אש זמנית, ולא בהסכם כולל להשבת כולם?
הערכת המצב ברורה: חמאס עדיין מתפקד כארגון ברצועת עזה, ודרישת הליבה שלו לסיום המלחמה מייצגת אינטרס הישרדותי. מטרתו לסכל איום קונקרטי, מבחינתו, של ממשל צבאי ישראלי ברצועת עזה. לכן, דרישתו זו אינה משתנה ואינה נשחקת, והיא נותרה תנאי הכרחי שלו לסיום המשבר.
ישראל, מצידה, ניצבת בפני צומת T שגם כיווניו ברורים. הפנייה הראשונה מובילה אחורה. התמרון הצבאי מיצה את עצמו ואם יתחדש, יכוון להשגת שליטה מלאה בשטח ובאוכלוסייה, ומנגד – אינו מצליח להנביט מבצעי חילוץ מספקים להשבת כל החטופים. ההיסטוריה לימדה אותנו שנוכחות צבאית בשטח עוין מניבה תמיד לוחמת גרילה ארוכת שנים ומדממת, עד לנסיגה במסגרת הסדר שבו ידו של הצד הנסוג על התחתונה. השליטה באוכלוסייה מובילה גם להעמקת הקרע הפנימי ולהידרדרות במעמד הבינלאומי, לעיתים עד כדי סנקציות בפועל, שגם לאחריהן מגיע הסדר הכולל נסיגה בתנאים נחותים עבור הנסוג.
המשך הצעידה בנתיב העסקאות החלקיות להשבת חלק מהחטופים מוביל גם הוא להתמשכות ארוכת זמן של המשבר, להתשת הציבור ולאובדן אמון בצבא ובשלטון, ומעל הכל – לעוד ועוד טרגדיות אנושיות ואובדן חיי חטופים.
הפנייה הנגדית מובילה קדימה, להסדר כולל לסיום המלחמה שתנאיו קשוחים ומאפשרים שיתוק אסטרטגי של חמאס. דווקא הסדר כזה, המאפשר חופש פעולה צבאי לסיכול האיום בדומה להסכם עם לבנון, צופן בחובו פוטנציאל לבידודו של הארגון ולייבוש מרכיבי קיומו – השלטוני, הציבורי, הכלכלי, המדיני והתודעתי. מובן שבשלב המשא ומתן יש לשמר רמה מסוימת של לחץ צבאי כדי להמשיך ולדחוף את הארגון עד להסדר.
מצב הסיום המזהיר של מערכת עם כלביא העניק לישראל קלף זהב נוסף להשגת היעד של שחרור החטופים. האינטרס הגלוי של רוב השחקנים המדינתיים, בדגש על ארצות-הברית, הוא להגדיל ולהעמיק את מרחב ההסכמים האזוריים כאסטרטגיה עיקרית לייצוב ולפיתוח המזרח התיכון. על ישראל לכרוך אפוא את ייצוב המצב בעזה ופתרון משבר החטופים במעשה המדיני האדיר של ייצוב המזרח התיכון כולו, והמשך הטיפול הבינלאומי במשבר האיראני.
בתום מבצע צוק איתן ב-2014 הגיעו לקהיר נציגי ישראל וחמאס לשם סיכום התנאים לסיום המערכה הצבאית. ישראל נענתה לדרישת חמאס לפצל ולדחות למועד אחר את הדיון על השבת חללי צה"ל שנחטפו בזמן המערכה - סגן הדר גולדין ז"ל וסמ"ר אורון שאול ז"ל. בצוק העיתים, הדיון שנדחה לא התקיים מעולם. אורון שאול הושב הביתה על ידי כוחות צה"ל והובא לקבר ישראל כעבור יותר מעשור. הדר גולדין טרם שב.
אסור לישראל לחזור על הטעות האסטרטגית והמקצועית הזו ולהסכים שוב לפצל בין האינטרסים שלה. הסכם שישיב רק חלק מהחטופים תוך כדי הסכמת ישראל להתקדמות במעשה המרכבה המדיני האזורי יהווה הישג נחות והחמצת הזדמנות שחצבה ישראל בעמל צבאי ובמחיר לאומי וציבורי אדיר. פיצול כזה יביא גם לסיכון חמור ובלתי סביר לחיי החטופים שלא ישוחררו בפעימה הראשונה ואלו שלא ייכללו בהסכם, יאריך משמעותית את משך המשבר ויעמיק את השפעותיו השליליות על ישראל כולה.
בעת הזאת ובנסיבות הללו חייבת ישראל להמשיך בהצגת התכלית שהציגה לעולם כולו רק לפני ימים ספורים – להגדיר אסטרטגיה ברורה לסיום המערכה בעזה ולהשבת כל החטופים במתווה אחד ומהיר, לגבש תוכנית פעולה מתוחכמת ורב-ממדית הממצה את כל היתרונות של ישראל, הצבאיים והמדיניים כאחד, ולרכז את כל הכוחות המעולים שלרשותה לפעולה נחושה ונועזת, כדרכה.
כן לאיחוד הזירות. לא עוד לשיטת השלבים. המסר הישראלי צריך להיות ברור בכל השפות: הדרך למזרח תיכון חדש מתחילה בעזה.
אל"ם (במיל') ליאור לוטן הוא ראש קתדרת שלג לחקר משברים באוניברסיטת רייכמן, לשעבר מתאם השבויים ונעדרים במשרד ראש הממשלה.
