37 אזרחים נרצחו בחודש יוני. לא מטילים של איראן או בלוחמה ברצועת עזה, אלא בבית שלהם, ברחוב או ברכב. 37 אזרחים נרצחו בחודש שחלף והפכו אותו למדמם ביותר בתולדות מדינת ישראל. במחצית הראשונה של השנה נשבר שיא שלילי של רצח נשים – 21 נשים נרצחו בשישה חודשים. עכשיו תקראו שוב את הנתונים הללו מהתחלה. זה בלתי מתקבל על הדעת.
על פי קצב הרציחות, מסתמן כי 2025 תהיה השנה המדממת ביותר מאז קום המדינה. הביטחון האישי הופקר. לא משנה אם אתה יהודי או ערבי, גבר או אישה – האלימות היא חלק בלתי נפרד ממרקם החיים הישראלי.
בינתיים השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר עסוק בלעורר פרובוקציות בתקווה שזה יעזור לו מול מצביעיו. השבוע הלך לסיבוב מתוקשר בשכונה של חרדים קיצונים בבית-שמש שריססו גרפיטי של דגלי פלסטין. זו כמובן משימה ראשונה במעלה. למה לו להתעסק בתוכניות עבודה, לכנס אנשי מקצוע או להציב יעדים? זו עבודה אפורה, קשה ונטולת קרדיט. היא דורשת תכנון, שיתופי פעולה, מקצועיות וקורטוב צניעות. מה לו ולזה.
המשרד לביטחון הפנים הוא אחד המשרדים הכי מסובכים ולא מתגמלים שיש סביב שולחן הממשלה. עוד הרבה לפני בן גביר, כל השרים שנכנסו אל הביצה הזו התקשו מאוד לגזור קופון. ובכל זאת – בתקופת ממשלת השינוי הייתה ירידה מובהקת במקרי הרצח. עמר בר-לב לא היה קוסם, הוא בסך הכל הקים צוותי משימה שעשו עבודת מטה רצינית ומקיפה. הבעיות עדיין נותרו מסובכות, המענים אולי לא היו מספקים, אבל מיטב המוחות הקדישו את מיטב זמנם בשביל לנסות ולייצר מגמה הפוכה. והם הצליחו. בימים שבהם שרים בטוחים שעבודתם היא לצייץ בטוויטר, קשה לזכור איך נראית עבודה מיניסטריאלית.
כעת שוב מדברים על התקרבותן של הבחירות. כל הקשב נתון לחלוקת הגושים. השאלות שנשאלים פוליטיקאים בכל יום הן עם מי הם יישבו ואת מי הם יפסלו. האתגרים האזרחיים העצומים שחייבים טיפול בהול הם לא סוגיה להרכיב סביבה ממשלה. גם אם מחר תקום ממשלה אחראית, השיקום יהיה ארוך ואיטי. עוצמת הנזק לא תתוקן ברגע. כל יום שבו ביטחון הפנים מופקר בידי ליצנים, הוא יום של סכנת נפשות. המספרים לא משקרים.
