י-אפשר לדעת מה תהיה ההשפעה לטווח הארוך מכל הכאוס הגדול בחודשים הראשונים לקדנציה השנייה של דונלד טראמפ, אבל לפחות דבר אחד בטוח: טראמפ הפך לחלוטין עשרות שנים של מדיניות סחר חופשי בעולם. ארה"ב השאירה מאחור את סדר הסחר העולמי לטובת משהו שלא רק שונה באופן דרסטי, אלא כזה שהפעם האחרונה שבה האמריקאים ניסו אותו הייתה במאה ה-19.
כלכלות אדירות כמו האיחוד האירופי ויפן התייצבו בתור לחתימה על הסכמים הכוללים את המכסים הגבוהים ביותר בהיסטוריה המודרנית, במה שהיווה סיום דרמטי לחמישה חודשי רכבת הרים סביב חזונו הכלכלי הגדול של דונלד טראמפ: שימוש בכלכלת ארה"ב כמנוף בריוני, כאשר מדינות אחרות סופגות מכסים של 15 עד 20 אחוז רק כדי לעשות עסקים עם ארה"ב. וזה עוד רחוק מלהסתיים. מכסים גבוהים עוד יותר יוטלו על מוצרים כמו פלדה, או על מדינות עוינות כמו סין, והמו"מ עם שתי שותפות הסחר הגדולות של ארה"ב, מקסיקו וקנדה, תקוע ויימשך כנראה עוד זמן רב.
הכל התחיל ב-2 באפריל, במה שטראמפ כינה "יום השחרור", אז הוא יצא לגן הוורדים – שמאז, אגב, נהרס לגמרי והפך למשטח בטון – עם לוח גדול ועליו שמות רוב מדינות העולם ואחוזי המכסים שהוא מטיל על כל אחת מהן. אלה נעו בין 10 ל-50 אחוז. האירוע כולו נראה אז מופרך והזוי וכלל הטלת מכסים על איים שהאוכלוסייה שלהם מורכבת רק מפינגווינים.
טראמפ הסתמך על חוק משנת 1977 שהכריז על גירעון מסחרי כמצב חירום לאומי, כדי להצדיק את מסי היבוא הגורפים שלו. זה איפשר לו לעקוף את הקונגרס, שבאופן מסורתי הוא בעל הסמכות בנושאי מסים ומכסים. המעקף הזה הביא לשורה של תביעות משפטיות, שעדיין נמצאות בדיונים, אבל אף אחת מהן לא ממש עצרה את דהירת רכבת המכסים. ואם יש משהו שדונלד טראמפ למד כל חייו על מערכת המשפט האמריקאית – והביא איתו לבית הלבן – זה שהיא זזה מאוד-מאוד לאט, ובסופו של דבר הוא תמיד מצליח להתיש אותה.
בינתיים, המכסים הגבוהים הופכים למציאות שהופכת את כלכלת ארה"ב, ואת הסחר העולמי, על הראש. המכסים שטראמפ מבקש ממדינות אחרות להסכים להם משמשים בדרך כלל כלכלות עניות המנסות להגן על תעשיות צעירות, ולא מעצמות תעשייתיות. זו רק סיבה אחת לכך שייקח עוד הרבה זמן כדי להסיק מסקנות נרחבות לגבי ההצלחה או הכישלון של המהפכה הזו, אבל יש דברים שאפשר לקבוע כבר עכשיו.
ההימור של טראמפ
מלחמת המכסים של טראמפ הכניסה את הכלכלה העולמית למצב של אי-ודאות קיצונית. טראמפ השתמש במכסים גם ככלי להתערבות במדיניות פנים של ממשלות רבות. הוא כפה על מדינות במרכז אמריקה לקלוט מגורשים, מעניש את ברזיל על המשפטים נגד בכירי משטר בולסונארו וגם נשמעו רמיזות כי ייתכן שהמכסים על ישראל יצטמצמו אם תגיע להסכם על עתיד עזה. מציאות שבה למשקיעים אין תחושת יציבות ואמונה בהסכמים רעה מאוד לכלכלה.
גם הרווחים לקופת האוצר האמריקאית כתוצאה מהמכסים עלולים להתגלות כמשניים לעומת הנזקים שתגרום מדיניות הבדלנות הכלכלית של ארה"ב למעמדה בעולם. כתגובת נגד למכסים האמריקאיים, בריתות כלכליות שונות והסכמי סחר חופשי בין מדינות ברחבי העולם זכו לאחרונה לחיזוק. הכלכלה הגלובלית לא תיעצר בגלל טראמפ, והסכנה הגדולה עבור האמריקאים היא שסין תיכנס לוואקום שוושינגטון יוצרת במו ידיה.
יש מעט מאוד דברים שדונלד טראמפ מאמין בהם באמת. מדיניות מכסים נמצאת גבוה ברשימה הקצרה הזו. הוא מדבר עליה לפחות מאז שנות ה-80, ולפחות כרגע הוא השיג ניצחון פוליטי גורף. טראמפ טען כי איומי המכסים שלו הם כלי מיקוח רב-עוצמה – וצדק. התגובה הרגועה יחסית של השוק למכסים של 15 אחוז על יפן ועל האיחוד האירופי מרמזת כי הפאניקה שלה ציפו רבים אולי לא תתממש.
בריטניה הסכימה למכסים של 10% על היצוא שלה לארה"ב – עלייה חדה מ-1.3%. ארה"ב דרשה ויתורים אף שהיה לה עודף סחר, ולא גירעון, מול בריטניה במשך 19 שנים רצופות. האיחוד האירופי ויפן הסכימו למכסים אמריקאיים של 15%. אלה מספרים גבוהים בהרבה מהשיעורים הנמוכים החד-ספרתיים ששילמו בשנה שעברה – אך נמוכים מהמכסים שטראמפ איים בהם (30% על האיחוד האירופי ו-25% על יפן). גם פקיסטן, דרום-קוריאה, וייטנאם, אינדונזיה והפיליפינים חתמו על עסקאות עם טראמפ והסכימו למכסים כבדים. אפילו מדינות שראו את המכסים שלהן יורדים מאפריל מבלי להגיע להסכם, עדיין משלמות מכסים גבוהים בהרבה מאשר לפני שטראמפ נכנס לתפקידו. "אין בכלל ספק שהמנצח הגדול ביותר בסיפור הזה הוא טראמפ", אמר לאיי-פי אלן וולף, לשעבר פקיד סחר אמריקאי וסגן מנכ"ל ארגון הסחר העולמי, "הוא הימר שיוכל לגרור מדינות אחרות לשולחן המו"מ דרך איומים, והוא הצליח – באופן דרמטי".
קופת האוצר מלאה
המכסים של טראמפ כבר החלו לייצר סכום כסף משמעותי לממשל הפדרלי – מקור הכנסה חדש לארה"ב שנמצאת בחובות כבדים מאוד, במיוחד אחרי העברת התוכנית המדינית של טראמפ שתוסיף 3.4 טריליון דולר לגירעון. לפי נתוני משרד האוצר, ההכנסות ממסים שנגבו על סחורות מיובאות הניבו 152 מיליארד דולר עד יולי, בערך כפול מ-78 מיליארד הדולר שהתקבלו באותה תקופה בשנה שעברה. וזה עוד לפני שהמכסים האחרונים נכנסים לתוקף, טראמפ מצביע באופן שגרתי על הכנסות המכסים כראיה לכך שגישת הסחר שלו, על אי-הוודאות שבה והתייקרויות המחירים שהיא מביאה, היא ניצחון לארה"ב. "החדשות הטובות הן שמכסים מביאים מיליארדי דולרים לארה"ב!", אמר מיד אחרי פרסום דוח התעסוקה החלש ביום שישי שעבר.
אנליסטים צופים כי אם יישארו במקומם, המכסים יוכלו להיות שווים יותר מ-2 טריליון דולר בהכנסות נוספות בעשור הקרוב. רוב הכלכלנים מקווים באופן גורף שמדיניות הסחר הנוכחית תשתנה במהירות, אבל המכסים מייצרים זרם הכנסות כה משמעותי, שיהיה קשה להיגמל ממנו. "אני חושב שזה ממכר", אמר ל"ניו יורק טיימס" ז'ואאו גומז, כלכלן בבית הספר וורטון באוניברסיטת פנסילבניה, "קשה מאוד להתרחק ממקור הכנסה כזה כאשר החוב והגירעון הם כפי שהם".
גם ההתפתחות הזו מגשימה פנטזיה ארוכת שנים של טראמפ: החלפת מסים בהכנסות ממכסים. הוא מדבר בגעגוע עמוק למדיניות האמריקאית בסוף המאה ה-19, כאשר לא היה מס הכנסה והממשלה הסתמכה על מכסים, וציין זאת כמודל לעתיד. שינוי כזה צפוי להיות רגרסיבי מאוד, יעזור לעשירים ויפגע בעניים, וגם זה משהו שטראמפ מאמין בו.
ארני טדסקי, מנהל הכלכלה במעבדת התקציב של אוניברסיטת ייל ובכיר לשעבר בממשל ביידן, הסביר כי מנהיגים עתידיים בוושינגטון, רפובליקנים או דמוקרטים, יהססו לבטל את המכסים, גם אם אלה יתגלו כשנואים מאוד על הציבור האמריקאי. פוליטית, החלפת הכנסות המכסים בסוג אחר של העלאת מס, ידרוש מהקונגרס לפעול, והרי אף פוליטיקאי לא רוצה להיות קשור להעלאות מסים – אבל המכסים, גם אם יהיו שנואים, יהיו החלטה שירשו מהממשל הקודם וזה הרבה יותר נוח.
הדמוקרטים, אם וכאשר יחזרו לשלטון, עשויים להתמודד עם פיתוי דומה להשתמש בהכנסות המכסים למימון תוכניות חברתיות חדשות. באופן כללי הדמוקרטים חלוקים בדעתם לגבי מדיניות המכסים יותר מכפי שאפשר היה לצפות – חברי קונגרס מהמערב התיכון, כמו גם מהאגף הפרוגרסיבי, תומכים במדיניות הזו – ושמירה על הסטטוס קוו עשויה להיות אפשרות פוליטית קלה יותר מאשר שינוי המדיניות. "יש כאן שינוי", אמר טייסון ברודי, אסטרטג דמוקרטי, "הדרך שבה הדמוקרטים מתחילים לחשוב על זה היא 'עכשיו יהיה סכום כסף גדול לשימוש לדברים שאנחנו רוצים לעשות'".
הצרכן האמריקאי ישלם
יומיים לפני פרסום דוח התעסוקה של חודש יולי, שהראה עצירה כמעט מוחלטת של ייצור מקומות עבודה חדשים בארה"ב, כתב עורך בכיר ב"וול סטריט ג'ורנל", ג'רארד בייקר, מאמר שבו קבע כי "אפילו כאשר ארה"ב הפכה בתוך שישה חודשים בלבד לכלכלה עם מכסים גבוהים, אין סימנים קלושים לאסון הכלכלי שכל כך הרבה מומחים הבטיחו לנו".
אבל אז הגיע דוח שהיה כל כך מדהים, עד שטראמפ פשוט החליט שהוא לא נכון ופיטר את ראש לשכת הסטטיסטיקה הא-מפלגתית שמחברת את הדוח הזה מאז ומתמיד. לכך מצטרפים סימנים להתחממות האינפלציה וירידה בהוצאות הצרכנים, ונראה כי המכסים מתחילים להשפיע במקום שהיה ברור שישפיעו: כיסו של הצרכן האמריקאי.
נתונים ממשלתיים, כולל ממשרד המסחר בשבוע שעבר, מראים כי המחירים עלו בחודש יוני בפריטים החשופים מאוד למכסים, כגון ריהוט לבית, צעצועים ומכשירי חשמל. עוד לפני הדד-ליין של סוף השבוע, הודיעו ראשי תאגידים גדולים רבים למשקיעים כי הם העלו מחירים או מתכננים לעשות זאת בעתיד הקרוב. זה כולל חברות כמו "וולמארט" ויצרניות הצעצועים "האסברו" ו"מאטל".
"אין לנו עניין בניהול עסק עם שולי רווח נמוכים יותר, במיוחד בגלל מכסים", אמר ריצ'רד ווסטנברגר, מנהל הכספים הראשי של "Carter’s", יצרנית בגדי ילדים, בשיחה עם אנליסטים בשבוע שעבר, "ואם המכסים הם משהו שיהווה עלייה קבועה במבנה העלויות שלנו, אנחנו צריכים למצוא דרך לכסות את זה". חברת "פרוקטור אנד גמבל", המייצרת מוצרי בית בסיסיים כמו חומר ניקוי של "טייד", חיתולי פאמפרס ונייר טואלט של צ'רמין – כולם מוצרים מאוד פופולריים – מסרה כי היא מתכננת העלאות מחירים בממוצע של 2.5 אחוזים על כרבע ממוצריה החל מאוגוסט. "מוהוק", חברת ריצוף גדולה, הודיעה כי היא מעלה את המחירים ב-8 אחוזים, ומנכ"ל "אדידס" הזהיר כי המכסים "יעלו ישירות את עלות המוצרים שלנו עבור הצרכנים בארה"ב".
לא ברור עד כמה המכסים יעלו את המחירים במחצית השנייה של השנה ואם כן, באיזו מידה הציבור ממש ישים לכך לב. עוד שאלה פתוחה היא האם למכסים תהיה השפעה חד-פעמית או השלכות מתמשכות יותר. אלה שאלות בעלות חשיבות קריטית גם עבור הפדרל ריזרב. "המכסים החלו להתבטא בצורה ברורה יותר במחירים של סחורות מסוימות, אך צריך לחכות לראות את השפעותיהם הכוללות על הפעילות הכלכלית והאינפלציה", אמר בשבוע שעבר ראש הפד, ג'רום פאוול. אבל אם יש דבר אחד שמרבית הכלכלנים מאמינים זה שבסופו של דבר הצרכנים הם שיסבלו. "ברור שזה מצטבר", אמר אלברטו קוואלו, כלכלן מהרווארד, "האמריקאים ישלמו את רוב עלויות המכסים הללו".
