הפסקת האש שתלווה את עסקת החטופים, אם תתרחש, צפויה להוביל לפגיעה בחלק מהישגי מבצע מרכבות גדעון. חמאס ינצל את הימים לשיקום תשתיות, למיקוש בתים וצירים, לאגירת אמצעים ולהיערכות מבצעית מחודשת, אם וכאשר ישוב הקרב. הוא יחזק את שליטתו כריבון מול תושבי הרצועה, גם ברמה התודעתית וגם בפועל, וינצל את היעדר הפעולה של צה"ל כדי לקיים טקסים ראוותניים, להעמיק את אחיזתו באוכלוסייה ולשדר הישג.
באופן שונה מהפסקות אש קודמות, ישראל מגיעה לנקודת הזמן הזו ממקום אחר, לאחר כיבוש של כ-75% מהמרחב, והחלשה של מנגנוני הסיוע שעליהם שלט חמאס במשך שנים. הפסקת האש עלולה לשחוק את ההרתעה, לערער את האמון בבעלי ברית מקומיים, ולפגוע בחמולות האמיצות מתוך עזה שנאבקות מולו ולקעקע בסיס עתידי להתנגדות פנימית.
קיים גם סיכון אסטרטגי כבד, שמדינת ישראל תיקלע ללחץ של ארה"ב, שותפות והציבור בישראל, שייאלץ אותה להסכים להפסקת מלחמה קבועה בתום הפסקת האש הזמנית גם מבלי שהושגה אחת ממטרות המלחמה המרכזיות: פירוק הזרוע הצבאית של חמאס תוך יצירת מכשולים כבדים לחידוש הלחימה בעתיד. על אף כל זאת, יש חשיבות רבה לקידום עסקת החטופים.
ישראל, ממקום של עוצמה, יכולה להרשות לעצמה לקחת את הסיכונים ולמנף את ההזדמנויות. שחרור החטופים, מעבר למחויבות העמוקה כלפיהם, יפגע בנכס האסטרטגי הכי משמעותי של חמאס, ויאפשר לישראל חופש פעולה גדול יותר במקרה שתחליט לחזור לעימות צבאי.
הישגי ישראל אל מול איראן, חיזבאללה והפגיעה הקשה בציר האיראני מגלמים גם הזדמנות בעסקה הנוכחית כמנוף לקואליציה אזורית וללחץ אזורי ובינלאומי, לרבות מצד מדינות ערב והמפרץ על חמאס להסכים לפירוק מנשקו תמורת הזרמת עשרות מיליארדי דולרים לשיקום הרצועה.
ההפוגה לא תאפשר לאוכלוסייה לשוב בקלות לאזורים שנכבשו, שכן ברובם בצפון, בחאן-יונס וברפיח לא נותרה תשתית אזרחית תפקודית. מנגנון הסיוע ההומניטרי, גם אם יופעל מחדש, יהיה מוגבל, ידרוש אישור וסינון ישראלי, וצה"ל יוכל לנצל את הזמן ללמידה ולחיזוק המודל העוקף חמאס. באופן זה, גם הפוגה זמנית עלולה להניח יסודות שיחזקו את הדרך להכרעה: חידוד הבריתות, גיוס שותפים וביסוס תשתית אזרחית שתוכל להחליף את שלטון הטרור.
יש כאן גם הזדמנות להגביר את הלחץ מצד תושבי עזה עצמם שלא לשוב למלחמה, מתוך תקווה לשיקום אזרחי שיקל על מצבם ההומניטרי הקשה. דווקא במהלך נכון, מדוד ומתואם ניתן להרוויח זמן, לייצר מנופי השפעה ולחזור בעיתוי הנכון לעימות המכריע.
כל עוד מדובר בהפסקת אש זמנית, שאין בצידה הסכמה ישראלית להפסקת מלחמה קבועה ללא פירוק הזרוע הצבאית של חמאס, יש במהלך הזה היגיון אסטרטגי עמוק. מצב הסיום האופטימלי הוא כזה שבו, בתום 60 ימי הפסקת האש, יסכים חמאס לפירוק הזרוע הצבאית שלו ולהחזרת יתר החטופים בתמורה להפסקת מלחמה כוללת ולשיקום הרצועה, באופן שיבטיח את האינטרסים הביטחוניים של ישראל.
מעבר לכלל הסיכונים וההזדמנויות, מהלך החזרת החטופים מגלם בתוכו ערך עמוק שצה"ל ולוחמיו גדלו עליו, שאינו רק מוסרי אלא מהותי לרוח הלחימה ולמוטיבציה של הלוחמים בשטח. זו אינה רק סוגיה אסטרטגית אלא גם תזכורת לזהותנו כצבא וכחברה. צריך להחזירם לא כוויתור, אלא כבחירה ערכית, אסטרטגית ויהודית. כזו שמזכירה לנו מי אנחנו.
צה"ל יוכל לחזור בהמשך, בעוצמה, להשלים את משימת הכרעת הזרוע הצבאית של חמאס.
אשר בן לולו הוא תת-אלוף (במיל'), לשעבר מפקד חטיבת כפיר וראש מטה פיקוד הצפון. כיום, מנכ"ל אשבל, חברה לניהול פרויקטים אסטרטגיים
