אני רותי, אמא לשלושה בנים. יאיר, עמוס ואיתן. לצערי שניים מהם היו חטופים. יאיר, שהוחזר ב-15 לפברואר, ואיתן שעדיין חטוף בעזה. אני מתגעגעת לחיבוק של שלושתם ואני בתקווה גדולה ובידיעה, כי ככה גידלתי אותם, שאיתן חוזר אליי בחיים. אני אראה שוב את החיבוק שלו עם יאיר ועמוס.
הגיע הזמן להגיע לעסקה כוללת שתחזיר את כולם. את כולם ביחד. החיים והחללים. העם מחבק ומחזק כל הזמן, אבל ברגע שידעתי שיאיר משתחרר, התחלתי לחשוב למה עושים דבר כזה לבנים שלי? ידעתי שהם ביחד. זאת הייתה ההרגשה שלי. ושוב לעבור את אותו סיוט, זה נוראי. אני לא מאחלת לאף אחד בחיים, בשום מקום בעולם, לעבור את מה שאני עוברת כרגע ואת מה שהבנים שלי עוברים כרגע. אנחנו בתקווה גדולה שאיתן חוזר, אבל כולנו מרוסקים.
ברגע זה אני לא יודעת מה קורה לאיתן, איפה הוא, איך הוא מרגיש. אבל אני כן מרגישה כל הזמן שהוא בחיים. הפרידה שהוא עבר מיאיר, אני בטוחה שזה ריסק אותו. וגם אותנו. האחים שלו ואני, כולנו מתכננים את היום שאיתן חוזר וכולנו מתחבקים ביחד. אבל מצד שני, זה נורא. נורא ואיום לעבור את מה שאיתן עובר ואת מה שאנחנו עוברים. כל הזמן המחשבות שלי הן על איתן, לחזק אותו מפה כדי להמשיך. ועל שאר הבנים, שאני רואה ויודעת שהם עושים הכל כדי שאיתו שלי גם יהיה כאן. עליי אני לא כל כך חושבת. דברים בסיסיים שאני צריכה לעשות או לטפל בעצמי אני עושה, אבל מעבר לזה לא. אני רוצה להיות חזקה כדי לקבל את איתו ולתת לו כל מה שהוא צריך כדי להשתקם. ברגע שהוא יגיע נוכל כולנו יחד להשתקם.
בינתיים אני פועלת למען החזרת איתו וכל החטופים. צריכים להחזיר את כולם ביחד ואי-אפשר להפריד ביניהם. פרידה בין אחים זה נוראי, יש עוד אחים בשבי. במצב שלי, ידעתי והרגשתי שהם ביחד. אני לא יודעת ולא שואלת מה קורה עם האחים האחרים. אבל כן, בשביל האמהות שמחכות לבנים שלהן, אני מצפה שהם יצאו ביחד. שלא תהיה עוד אמא בסיטואציה שלי. שיצאו כבר, די.
הגיע הזמן לעסקה כוללת שתחזיר את כולם ביחד. החיים והחללים. ברגע שידעתי שיאיר משתחרר, התחלתי לחשוב למה עושים דבר כזה לבנים שלי? אני בטוחה שהפרידה ממנו ריסקה את איתן
