כאלף איש הגיעו אתמול לבית העלמין הצבאי בחיפה כדי ללוות את דרכו האחרונה את רב-סמל במיל' בנימין אסולין ז"ל, לוחם בחטיבה הצפונית שנפל באסון בבית-חאנון. הארון עטוף בדגל הלאום נישא על כתפיהם של שישה מחבריו של אסולין. האם איידה רכנה אל הארון, נישקה אותו וסירבה להיפרד: "בני, למה אתה עוזב אותי", בכתה, "אתה היית מביא את השמחה הביתה. למה אתה עוזב אותי בני?"
האמא איידה המשיכה וספדה לבנה בבכי קורע לב: "בני בני אהוב שלי, אהבת חיי. אני לא מאמינה שלא אראה אותך יותר. איך אמשיך בלעדיך. אתה משאיר חלל גדול בחיינו. החיים שלנו נסדקו. אתמול דיברתי איתך בפעם האחרונה. אמרת לי 'אמא יקרה אני בסדר. הגעתי'. אמרתי לך לפני שבועיים שנלחמת מספיק, ושאני מפחדת, ואתה אמרת לי 'אמא אני נלחם נגד אויב אכזר, אני מגן על המדינה ואם אמות אמות מות גיבורים. זאת הייתה הצוואה שלך. נוח על משכבך בשלום בני".
האח כפיר ספד לו גם כן: "בני, הבן הקטן של אבא ואמא. תמיד שמרת על ההורים ודאגת לאחיינים שלך, אבל אלוהים החליט שהוא רוצה אותך לידו עכשיו. כעת האור בעולם הזה חלש יותר. אני אוהב אותך אחי".
מתן, עידן וסתיו, חבריו של בני, נפרדו ממנו, "אנחנו בשוק. חלקנו עוד דיבר איתו אתמול בלילה. דיברת על העתיד. אנחנו פשוט לא מאמינים. הלב האדיר שלך מילא את כל החלל. אתה אהוב מאוד. אנחנו כואבים ונזכור אותך. היית לוחם גיבור במלחמה בלי מטרה. יהי זכרך ברוך". עשרות זרי פרחים הונחו על חלקת הקבר הטרייה. שלושה מטחי כבוד נורו באוויר.
עוד לפני הלוויה, הוריו של רס"ל אסולין, סיפרו כי בנם שירת שמונה חודשים במילואים, כולם בלחימה בעזה. "הוא היה עייף מאוד", שיתפה אמו. "חזר הביתה ורצה רק לישון. אתמול, לפני שחזר לצבא, ביקשתי לנקות את המכונית שלו שהייתה מלאה באבק. רציתי שיחזור חזרה למילואים במכונית נקייה. הוא לא רצה לתת לי את הקוד, ואמר לי, 'לא צריך אמא', אבל התחננתי אליו והוא הסכים".
איידה גם שיתפה על הרגע הנורא שבו קיבלה את הבשורה: "ב-02:00 בלילה נכנסתי למיטה לישון. שתי דקות אחרי שהנחתי את הראש, דפיקות בדלת. אמרתי 'זהו, בני נהרג'. קראתי לבעלי 'שלום, תקום, בני נהרג'. פתחנו את הדלת וראינו את הנציגים של הצבא". בכאב גדול היא אמרה: "זה נגמר ואיננו, הוא מת כגיבור ישראל - הנבואה התגשמה לו".
