התקרית הקטלנית שאירעה בבית-חאנון, ועלתה בחייהם של חמישה לוחמים ובפציעתם של עוד 14, היא דוגמה מובהקת למארב גרילה קלאסי של חמאס, שגם במצבו הנוכחי מסוגל ללמוד באופן יסודי את דפוסי הפעולה של צה"ל ולגרום לפגיעות קשות.
מפרטי התחקיר עולה כי בסמוך לשעה 22:00 בלילה, כוח מגדוד נצח יהודה חצה רגלית ציר שבו פעלו קודם לכן טנקים וכלים הנדסיים. ברגע החציה הופעלה זירת המטענים, ובמהלך ניסיונות החילוץ והפינוי הותקלו הכוחות בירי מדויק. כדי לפעול באופן כזה, חמאס נדרש לבצע תצפית ולזהות את תנועת החיילים, ומשם לנצל את שליטתו בתוואי השטח וכן את יכולות הלחימה מטווח קצר. במקרה הזה, שכלל יותר מחבלים ממה שבדרך כלל נתקלים ברצועה, התוצאה הייתה קטלנית.
האירוע ממחיש עד כמה בית-חאנון, הסמוכה לגדר, ממשיכה להוות מרחב טרור פעיל למרות שחלפו 21 חודשים מתחילת המלחמה והמקום נכבש לפחות שלוש פעמים. הסיבה לכך, גם אם הפעם המחבלים לא פעלו מתוך המנהרה, היא מעין "עיר תחתית" שהוקמה בתווך התת-קרקעי ומאפשרת למחבלים לשרוד, להתארגן וגם לפגוע. המערך מוכר עוד מימי צוק איתן בשל המנהרה שממנה יצאו המחבלים שהרגו את סא"ל דולב קידר ז"ל. 11 השנים שחלפו הביאו איתן רק שדרוגים. גם באזור חאן-יונס, שהושמדה בפועל, נחשפות עוד ועוד מנהרות פעילות. מתברר כי הרס המבנים לא מבטל את המנהרות שמתחת. למעשה, לעיתים יש בכך כדי להקשות על הטיפול ההנדסי בהן.
המסקנה מכאן היא שלא ניתן לפרק לחלוטין את תשתית הטרור בכיתור או בהפצצות מהאוויר. כדי להסיר לגמרי את האיום על היישובים וכוחות צה"ל נדרשת עבודה יזומה, ממוקדת ועמוקה עוד יותר, המחייבת זמן (שאין לחטופים) ופוטנציאל לעוד אבדות בקרב צה"ל, שם המחסור בלוחמים זועק והשחיקה בלתי נסבלת. בהחלט לגיטימי, וזאת גם רוח הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר, להעדיף בשלב זה הסכם הפסקת אש והשבת חטופים בהתאם למתווה וויטקוף. המחיר, ואין להתעלם ממנו, הוא השארת האיום של בית-חאנון, על כל המשתמע עבור יישובי הגדר.
מתבקש לשאול, מה מבדיל בין החזית הצפונית והדרומית: גם חיזבאללה ספג מכות על ימין ועל שמאל, אך הוא קיים כארגון ונשארו באמתחתו אמצעים לפגוע ביישובי הגדר. מדוע שם ישראל יכולה להגן על הגבול באמצעות תקיפת כל ניסיונות התעצמות של חיזבאללה, ואילו מתנגדי הפסקת האש בעזה בשלב זה טוענים אחרת? התשובה לכך נעוצה בהבדל המהותי בין חיזבאללה לחמאס: חיזבאללה הוא ארגון טרור שהוא חלק ממדינת לבנון, איתה ניתן לבוא בדברים לאחר חיסול צמרת חיזבאללה ונטרול חלק ניכר מאיום הטילים. על חיזבאללה מופעלים מנופים, יש לו התנגדות עזה מבית של גורמים רבים וכתנועה פוליטית יש לו אינטרסים וגם הוא מושפע מלחצים. בעזה, לעומת זאת, אין חלופה לארגון הטרור ולכן גם אין מנופים שניתן להפעיל עליו כרגע.
לכן גם אין להתעלם מהשפעת הסיוע ההומניטרי על הקושי לסיים את הסיפור: שלשום הוכנסו לצפון הרצועה 22 משאיות סיוע. הדרג המדיני הוא שהורה לצה"ל לאפשר את הכניסה, וחלק מהסחורה הגיע גם לבית-חאנון. גם בזה יש כדי לסכן את הכוחות, שכן הסיוע יוצר תנאים להישארות האוכלוסייה האזרחית באזור לחימה פעיל במקום להתפנות משם. חמאס, שההסתתרות באוכלוסייה היא מאבני היסוד של הישרדותו, מנצל זאת כדי לשחוק את יכולות התמרון של צה"ל. השיקולים ההומניטריים אינם מבוטלים: מאוד קל לצעוק שאסור להכניס כפית מים בזמן שגם ממשל טראמפ יודע להזדעזע מהמצב בעזה לא פחות מקודמו. אולם יש לזה מחיר מבצעי, ועל הדרג המדיני לומר זאת ביושר לציבור: ככה מאוד קשה להכריע אויב.
קצין בכיר, שמכיר היטב את זירת הלחימה, אומר כי בית-חאנון חייבת להימחק כמרחב טרור פעיל. "צה"ל צריך לשלוט בשטח ויש להקים מכשול מהצד המערבי", הוא אומר, "אם רוצים להגן על היישובים, השטח חייב להיות באחריות ביטחונית קבועה". את הדברים, מן הסתם, שומעים גם בוושינגטון ובדוחא.
הסיוע יוצר תנאים להישארות האוכלוסייה האזרחית באזור לחימה פעיל במקום להתפנות משם, וחמאס מנצל זאת כדי לשחוק את יכולות התמרון של צה”ל. השיקולים ההומניטריים אינם מבוטלים, אולם יש לזה מחיר מבצעי, ועל הדרג המדיני לומר זאת ביושר לציבור: ככה מאוד קשה להכריע אויב
