משחר ההיסטוריה האנושית מתקיים דיון מתמשך בניסיון להגדיר ולפענח את מהותה של מנהיגות. מיהו מנהיג? מהם המרכיבים של מצב מנהיגותי? כיצד מתאפשר שאדם מוכן להניע בכוחו המונים, להוביל שינויים היסטוריים ולעצב גורלם של עמים ותרבותיות? במידה רבה היכולת להגדיר אדם כמנהיג מחייב פרספקטיבה היסטורית. ארבעת מרכיבים מרכזיים במצב מנהיגותי הם: מנהיג, מונהגים, מצב והחלטות. ישנה הסכמה רחבה לקביעה שחברה אינה יכולה להתקיים ללא מנהיגות, ובהיסטוריה היהודית החדשה בולטים הדיונים סביב מנהיגותו המכוננת של דוד בן-גוריון ובר פלוגתא שלו זאב ז'בוטינסקי וסביב חוזה הציונות תיאודור הרצל. לרגל ציון 121 שנה לפטירתו, בכ' בתמוז, אבחן בפרספקטיבה היסטורית את היותו של הרצל מנהיג - על בסיס ארבעה קריטריונים.
א. מהו המצב. ביומנו, שהחל לכתוב ביוני 1895, תוהה הרצל בקול רם: "אימתי בעצם החילותי להתעסק בעניין היהודים [אנטישמיות]?". מסתבר שמאז היותו סטודנט למשפטים באוניברסיטת וינה בשנים 1881-1882 החל להתחבט בהשפעות של תופעת האנטישמיות, שפרצה באותה עת ברחבי מערב ומרכז אירופה. למרות היותו ד"ר למשפטים, עיתונאי בכיר בעיתון "נוֹיֶה פְרַייֶה פְּרֶסֶה" ומחזאי משולב בחברה האוסטרו-הונגרית הוא לא "הסתנוור" מהתמורות שחלו במעמד היהודים מבחינה משפטית והיה מודע לדחייה שלהם על ידי החברה. במהלך 15 שנה "שאלת היהודים ארבה לי כמובן בכל פינה", כתב, והתבונן בדאגה בתופעה ש"אנטישמיות גדלה, היא גדלה והולכת". עד שלא היה יכול יותר להכיל אותה. מאותו רגע ואילך החל לגבש את תפיסתו הלאומית.
ב. מהן האפשרויות, "שוקל ועושה". בפתח הדבר ל"מדינת היהודים" כתב הרצל: "שאלת היהודים [...] היא שאלה לאומית [...] עם אנחנו, עם אחד". לאחר גיבוש תובנה זו החל הרצל במסע מדיני ארוך ומורכב שכל מטרתו הייתה להקים עבור העם היהודי מדינה בארץ-ישראל.
ג. מה ההחלטה. בקונגרס הציוני הראשון שהתכנס בבאזל לאור קריאתו של הרצל השתתפו רק כ-200 צירים מתוך 10 מיליון יהודים שחייו בעולם באותה תקופה. ביומנו כתב הרצל: "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים [...] בוודאי בעוד חמישים שנה, יודו בכך כולם". בדבריו אלו הוא ביטא בצורה ברורה את השילוב הנדרש בין מנהיג ומונהגים, זה הרגע שבו המנהיג נולד.
ד. מבחן ההיסטוריה. לא היה עד אז מנהיג יהודי שהחל את דרכו אלמוני לחלוטין והצליח בתוך חמש שנים להגיע לשיחות עם מנהיגי אירופה. בתקופה זו פעל הרצל מתוך להט פנימי ודחף חזק למצוא באופן מיידי פתרון ל"עניין היהודים". הוא גייס את כישוריו כמחזאי ואת ניסיונו העיתונאי כדי להציג את תוכניתו באופן שיעורר התלהבות, רלוונטיות ונכונות לסייע בלב השומעים. בדרך זו הצליח לשנות את מקומו של "עניין היהודים" על מפת הפוליטיקה הבין-לאומית ולהעלות את הפתרון לכך על במת ההיסטוריה העולמית. הרצל זרע את הזרעים שילכו, ינבטו ויניבו לימים את הצהרת בלפור ואת החלטת האו"ם מ-29 בנובמבר 1947.
במבחן ההיסטוריה הרצל הוכיח שהוא ראוי להיכנס לפנתאון המנהיגות של העם היהודי. הוא הגדיר באופן ברור ומוחשי את המטרה המשותפת שאליה הוא הנהיג. במעשיו ובהתנהגותו הוא היווה דוגמה אישית של ערכים שבהתאם להם הוא ציפה ממונהגיו לפעול. במעשיו הוא גילה אומץ, יכולת לקבל החלטות קשות ולשאת באחריות. הקמת ההסתדרות הציונית אפשרה לתנועה הציונית להמשיך לפעול למען הגשמת הרעיון גם כאשר המנהיג המייסד נפטר בטרם עת בשנת 1904. הרצל לא היה מונע על ידי האינטרס האישי, אלא ראה את עצמו משרת את האינטרס של העם היהודי. הוא במידה מסוימת הקריב לא רק את חייו להגשמת הרעיון, אלא גם את משפחתו.
פרופ' אריאל פלדשטיין הוא היסטוריון במחלקה למורשת ישראל, אוניברסיטת אריאל. הוא חוקר את מנהיגותו של תאודור הרצל ועיצוב דמותו בזיכרון הקולקטיבי
במבחן ההיסטוריה הרצל הוכיח שהוא ראוי להיכנס לפנתאון המנהיגות של העם היהודי. הוא הגדיר באופן ברור ומוחשי את המטרה המשותפת שאליה הוא הנהיג