כמו בכל קיץ (כמעט), המדוזות מגיעות לחופי ישראל – ורבים שוקלים פעמיים אם להיכנס לים. המין הנפוץ ביותר באזורנו הוא החוטית הנודדת, ואחריה – מדוזת כחולת שוליים, המוכרת לרוב המתרחצים. אבל בים התיכון אפשר למצוא גם מינים פחות נפוצים עם שמות שלא היו מביישים תפריט של קוקטיילים – כמו מדוזת ירח (הנקראת גם ירחית ארבע קשתות), שייטת ארגמנית שמופיעה דווקא בחורף, ביצת עין ים-תיכונית, זר פרחים ים-סופי שהיגרה מהים האדום, ו-פרחונית סגולה שמקורה כנראה באוקיינוס ההודי. בסך הכל תועדו בישראל שמונה מינים של מדוזות – שמגיעות אלינו בעזרת זרמי הים.
החוטית הנודדת, גיבורת הקיץ, מגיעה כנראה מהאזור הדרום-מזרחי של הים התיכון. לכן היא מופיעה תחילה בדרום הארץ – ורק לאחר מכן בחופי המרכז והצפון.
בשנת 2019 תועד לראשונה מין חדש של מדוזה בישראל: מצפנית נקודה. מי שזיהו אותה לא היו מדענים, אלא דווקא מתרחצים חובבי טבע. הדיווחים בפלטפורמות של מדע אזרחי אפשרו את הזיהוי הראשוני – ודוגמה מצוינת לכך שציבור עירני ומצלם תורם למחקר: מהכמויות והפיזור של המדוזות, ועד זיהוי של מינים חדשים.
מה גורם למדוזות להגיע דווקא עכשיו? נחילי מדוזות לא בהכרח מופיעים בכל שנה – ובוודאי שלא באותן כמויות. בשנתיים האחרונות, למשל, כמעט שלא נראו מדוזות בקיץ. הסיבות לכך עדיין נחקרות, אבל ייתכן שהן קשורות לשינויים בטמפרטורת הים, במשטר הזרמים ובפרמטרים סביבתיים נוספים.
ומה קורה השנה? כמו לפי הספר – בסוף יוני הגיע ריכוז מדוזות גדול שפתח את העונה. הכמות אמנם לא יוצאת דופן, אבל מדובר בשנה מדוזתית סטנדרטית לחלוטין.
המדוזות שוהות בים לרוב במהלך חודש יולי, ובמהלך אוגוסט הן מתמעטות ונעלמות. חלקן נשטפות לחוף ומסיימות את חייהן על החול, אחרות מתות בלב הים ושוקעות – והיתר ממשיכות צפונה עם הזרמים.
למה זה צורב?
המדוזות משתייכות למערכת הצורבים – שבגופן יש תאים צורבים. בתוך כל תא צורב מסתתר "צלצל" – מין מזרק מיקרוסקופי ומתוחכם. כשמדוזה חשה טרף או איום, הצלצל נורה – ומחדיר לאובייקט את הארס, וזה הרגע שבו אנחנו מרגישים את הצריבה.
זהו מנגנון יוצא דופן, שמעסיק את המדע כבר שנים – במיוחד בזירת הביוטכנולוגיה. כיום נבחנת האפשרות להשתמש במנגנון ההזרקה הזה כ-"ננו-מזרק ביולוגי": במקום ארס, יוחדר אליו חומר רפואי – שיזרק ישירות אל הגוף, ללא תחושת דקירה. טבע, גרסת המעבדה.
מי צורבת הכי חזק?
החוטית הנודדת ידועה בצריבה לא נעימה במיוחד. השייטת הארגמנית גם צורבת בעוצמה. כחולת השוליים צורבת, אך פחות.
שאר המדוזות פוגעות במגע קל בלבד. המקרה החריג של נערה שנפגעה באחרונה באופן חמור עד כדי אשפוז – אינו מייצג את רוב הצריבות. באופן טבעי, רוב הצריבות מתרחשות באזור שבו נשברים הגלים – שם נקרעות מהמדוזות פיסות רקמה צורבות, גם בלי שהמדוזה עצמה נוכחת.
בניגוד למה שאולי נדמה, לחוטית, אפילו לגדולות שבהן – אין פה אחד. החוטית הנודדת, למשל, מצוידת בלא פחות ממאות פיות זעירים. היא לא ניזונה מדגים, אלא מצורכת טרף מיקרוסקופי בלבד – בעלי חיים פלנקטוניים. לכן ההשפעה שלה על עולם הדגה נובעת מתחרות על מזון, לא מטריפה.
בשלב שבו המדוזות מגיעות לחופינו הן לרוב לאחר הרבייה, ולכן כנראה שכבר אינן ניזונות – אך בשלב הגדילה המוקדם יותר, כשהן עוד בדרכן לכאן, הן מדללות משמעותית את כמות המזון במים.
האם הן מתקשרות?
שאלה מסקרנת נוספת שמעסיקה אותנו במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, בימים אלה, נוגעת להתנהגות הקבוצתית של המדוזות: מדוע הן נעות כנחיל? למרות שיש להן כושר שחיה המדוזות אינן יכולות להתנגד לזרמי הים ולכן כיוון ההתקדמות שלהן תלוי בכיוון הזרמים. לכן עולה השאלה מדוע הן יוצרות נחילים או צברים שלעיתים נעים על פני מרחקים מאוד גדולים יחד והן אינן מתנהגות כחלקיקים פסיביים המתפזרים במי הים. השערתנו היא שיתכן וקיימת תקשורת ביוכימית בין הפרטים שמאפשרת להן לחוש נוכחות של פרטים נוספים ולשמור על קירבה, אם לצורך רביה מוצלחת יותר או הגדלת סיכויי הרביה, או כאסטרטגיה להימנעות מטריפה. בימים אלו נערכים ניסויי מעבדה כדי לבדוק אם בכלל קיימת היתכנות למנגנון כזה. יכול להיות שאפילו בתוך גוף שקוף כמעט לגמרי – מסתתרת מערכת תקשורת חכמה מאין כמוה.
ד"ר צפריר קופליק הוא אוצר אוסף הנבובים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב
לפגוש את הטבע
במהלך הקיץ חובבי בעלי חיים ימיים ובעלי חיים בכלל מוזמנים להגיע למוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב וללמוד על הטבע, להנות מתערוכות חדשות וקבועות וממגוון רחב של פעילויות ביניהן: הופעות חיות, סדנאות ומגוון פעילויות. במהלך הקיץ צפוי המוזיאון להרחיב את שעות הפעילות ובמהלך אוגוסט יהיה פתוח למבקרים 7 ימים בשבוע. לפרטים נוספים ניתן להיכנס לאתר - https://smnh.tau.ac.il/
מה עושים במקרה של צריבה?
1. להתרחק מהמדוזה
2. לוודא שהמקום שנצרב נקי מרקמת מדוזה, ולשטוף את האזור במי ים נקיים (לא במים מתוקים)
3. ניתן למרוח חומר מאלחש או אלוורה להקלה
4. אפשר למרוח מראש קרם הגנה נגד צריבת מדוזות
המדוזות בחופי הים התיכון
חוטית נודדת
המדוזה הנפוצה ביותר בחופי הארץ. תמצאו אותה בצבע לבן, שקוף או כחלחל וסימן ההכר שלה הוא הרבה חוטים שמשתלשלים מגופה. היא יכולה להגיע עם לגודל של 90 ס"מ וראשה הוא פעמון פחוס ומחוספס
פעמונית סגולה
מדוזה קטנה שקופה-סגולה (5-15 ס"מ) ונדירה שהגיעה אלינו מהאוקיינוס ההודי. על הפעמון הקעור והגוף יש מעין פרחים סגולים
זר פרחים ים-סופי
מדוזה שקופה-לבנה קטנה (5-15 ס"מ) שהפעמון שלה הוא קעור ועם מעין כפתורים לבנים על הזרועות. נדירה יחסית בחופי הים התיכון
כחולת שולייים
מדוזה בצבע לבן עד כחול כהה עם מעט חוטים, ראש פעמון חלק בגודל של 10 עד 40 ס"מ עם פס כחול עבה בשוליים
פעמונית נקודה
מדוזה שקופה-לבנה בגודל בינוני עם נקודות לבנות על הפעמון. המקור שלה בחופי אוסטרליה אבל היא הפכה נפוצה מאוד בקיץ גם בחופי ארצנו
ירחית ארבע קשתות
מדוזה קטנה שקופה לבנה עם ארבע קשתות שנראות דרך הפעמון. יחסית נדירה בחופי הים התיכון וניתן למצוא אותה יותר באזור ים סוף ובחופי אילת
