מאחורי השם המאוד רשמי "המרכז לתרבות מונגשת – מיסודה של הספרייה לעיוורים" ולוגו אפרפר למדי, מסתתר לו דווקא פודקאסט יצירתי, ואפילו כזה שעוסק בכ-30 שיחות עם יוצרים מקוריים בשלל תחומים שונים, שעולות לאוויר בצורה לא ממש סדירה בשנה וחצי האחרונות.
לחלק מהיוצרים יש קשר מתמשך עם הספרייה לעיוורים. תחת הכותרת "כיתת אמן", שמשום מה אינה שם ההסכת הרשמי, יכולים אנשים עם לקויות ראייה לצרוך ספרות ואמנות שמונגשות להם. אבל יש גם יוצרים אחרים, כמו מלחינים, מוזיקאים, אושיות רשת ועיתונאים, שחולקים את תהליך היצירה שלהם, מקורותיו, התפתחותו לאורך השנים ואפילו טיפים ליוצרים מתחילים.
בין האנשים שכבר התראיינו להסכת אפשר למצוא אפילו את המוזיקאי דן תורן ז"ל, שהיה מראשוני האורחים, את המשורר ארז ביטון, עיוור בעצמו, את השגריר מייקל אורן, השחקן והמדובב איציק סיידוף, הסופרת שרון חיון גינת שזכתה להצלחה בתחום הספרות הארוטית, וגם שאנן סטריט, חיים באר, דרור קרן ושמעון אדף.
המראיינים הם אנשי המרכז ונדמה שהשיחות מנוהלות מתוקף סקרנות טבעית של קוראים ומאזינים ולאו דווקא ממקצוענות עיתונאית, וזה לא דבר רע במקרה הזה.
המרכז לתרבות מונגשת הוקם לפני כשנה כהמשך טבעי והתפתחות של הספרייה לעיוורים. אך טבעי שינצל את המדיה הפודקאסטית להפצת תכנים, במיוחד כאלה שמתאימים לכלל האוכלוסייה ואינם מיועדים רק לעיוורים ולקויי ראייה.
בתוך הפיד של פרקי ההסכת מסתתר ממתק בדמות ארבעה פרקים של הסכת מסוג אחר, שהוא בעצם תסכית בשם "אהבה קולית", שבו מומחז סיפור אהבה קטן וחמוד בין חייל מילואים בעזה לבחורה עיוורת, שאותם משדכת זה לזו חברה משותפת. הפרקים קצרים וכל הטקסט בהם הוא הודעות הווטסאפ שמועברות בין הדמויות, ומתוכן אפשר להסיק גם את האירועים שהתרחשו "מאחורי הקלעים".
