עברו כמעט 650 ימים מפרוץ מלחמת חרבות ברזל - ותושבי הצפון, הדרום ועוטף עזה עדיין ממתינים. הפתרונות חלקיים, היישום זוחל, אין ודאות, יש הרבה בירוקרטיה, אדישות והפקרות. דוח מבקר המדינה שהתפרסם לאחרונה מתאר במדויק את מה שתושבי הצפון יודעים היטב: ממשלה שמקבלת החלטות - אבל לא מבצעת. כנסת שמדברת גבוהה גבוהה - אבל שותקת מול מחדלים.
אפשר להקים עוד מנהלות, לכנס עוד ישיבות, להבטיח עוד תקציבים - אבל בלי נבחר ציבור שמרגיש מחויב אישית לאזרחים שהוא מייצג, שום דבר לא יזוז. וכשכולם תלויים ברשימות מפלגתיות, אף אחד לא מחויב באמת לשטח. זהו לב המשבר שאנחנו שוקעים בו: לא רק ביטחוני, אלא מוסדי, אזרחי ודמוקרטי.
השיטה הנוכחית פשוט לא עובדת. היא מעודדת ניתוק, לא אחריות. חברי הכנסת אינם נבחרים לפי אזורים, ולכן אינם מחויבים לראש פינה, לקריית-שמונה או לנתיבות, אלא רק לראש המפלגה שיקפיץ אותם שוב ברשימה. לכן הגיע הזמן לשנות. לא במהפכה רדיקלית, אלא בתיקון מושכל: שיטה משולבת, שתכלול ייצוג אזורי לצד ייצוג יחסי. מודל שבו לפחות חלק מהח"כים נבחרים ישירות על ידי הציבור באזורים השונים - ומחויבים להם. לא לדילים, לא להסכמים קואליציוניים, אלא לאזרחים החיים בקו העימות.
נשמע מהפכני? זו המציאות הדמוקרטית בגרמניה, בניו-זילנד, ביפן ובמדינות אחרות. השיטה שם שומרת על ייצוג הוגן, מונעת ריכוז כוח, ומחברת את הנבחרים לציבור. אפשר לעצב מודל מותאם לישראל, שיכלול גם הגנות למגזרים ושמירה על האיזון הפוליטי. כי בסופו של דבר - בלי אחריות ישירה, אין גם תקווה.
המתנגדים יטענו: "זה לא מתאים לישראל", "זה יפגע ביציבות", "זה יתרום לסקטוריאליות". אבל השאלה שצריכה להישאל היא הפוכה: למי השיטה הנוכחית כן מתאימה? לא לתושבי הדרום, לא לעוטף, לא לצפון. בטח לא למי שנשאר עד היום במלונות, בקרוואנים, או בסכנת חיים יום-יומית. סימולציות של שיטה כזו, המבוססות על תוצאות הבחירות האחרונות, מראות כי הרכב הכנסת כמעט ואינו משתנה מבחינה מפלגתית, אך נבחרים לתוכה ח"כים המייצגים ישירות את תושבי הגליל, הנגב, עוטף עזה, ואילת, מה שלא קורה כיום.
שינוי שיטת הבחירות לא יפתור את כל הבעיות - אבל הוא יתחיל להשיב את האמון. הוא יחייב את הנבחרים לראות את האנשים מאחורי הקולות. להקשיב. לפעול. אולי אז תורגש כאן באמת תקומה - לא כסיסמה, אלא כמדיניות.
פרופ’ אסף מידני הוא חוקר מדיניות ציבורית ומשפט ציבורי באקדמית תל אביב-יפו
הגיע הזמן לשנות: שיטה משולבת, שתכלול ייצוג אזורי לצד ייצוג יחסי. מודל שבו לפחות חלק מהח"כים נבחרים ישירות על ידי הציבור באזורים השונים - ומחויבים להם