מתפרסם בשיתוף מרכז השלטון המקומי
אם אתם מרגישים שהרשות המקומית נותנת לכם שירות טוב יותר ממשרדי הממשלה – אתם לא לבד. סקר חדש שמתפרסם לקראת ועידת MUNIEXPO2025 מגלה כי אזרחי ישראל נותנים אמון גבוה במיוחד בשלטון המקומי: 66% מהציבור סבורים שהרשות המקומית מבינה את הצרכים היומיומיים שלהם טוב יותר מהממשלה, 58% מאמינים שהיא שמה את טובת האזרח בראש סדר העדיפויות (לעומת 11% בלבד שאמרו זאת על הממשלה), ו-58% סבורים שהיא מצליחה לתת מענה מהיר ויעיל יותר בעת משבר לעומת 17% שסבורים כי הממשלה עושה זאת טוב יותר. גם במדד האמון הכולל – 53% מהציבור נותנים יותר אמון ברשות המקומית, לעומת 13% בלבד בממשלה.
הממצאים הוכיחו את עצמם במבצע “עם כלביא”, שבו השלטון המקומי שוב הוכיח את יכולתו לפעול במהירות ובאפקטיביות. חיים ביבס, יו”ר מרכז השלטון המקומי וראש עיריית מודיעין מכבים רעות, מתאר כיצד חמ”ל השלטון המקומי נפתח תוך דקות מהמתקפה על איראן, הרשויות המקומיות הפעילו מערכי פינוי, חילקו ציוד אישי וסייעו לתושבים שנשארו ללא קורת גג – והכל בלי לחכות למשרדי הממשלה. “בזכות נוהל שגיבשנו עם רח”ל ורשות המיסים, כל תושב שביתו נפגע פונה מיד לבית מלון – בלי בירוקרטיה”, הוא מספר, “וגם הצלחנו להעביר כרטיס נטען עם 1,000 שקלים ישירות לארנק הדיגיטלי של המפונים – בלי טפסים, בלי תורים”. לדבריו, זו הוכחה למה שקורה כשמעבירים לשלטון המקומי סמכות אמיתית: “הבנו את השטח, פעלנו במהירות, והתושבים קיבלו מענה. זה לא היה קורה אם היינו מחכים למשרדי הממשלה”.
אבל כשחוזרים לשגרה, אותם ראשי רשויות מגלים שהם תלויים באישורים מירושלים גם לדברים הפשוטים ביותר. כך, למשל, משה קונינסקי, ראש עיריית כרמיאל, מספר שהוא “נאלץ לחכות כבר ארבע שנים לקו אוטובוס” בעיר שלו.
“במהלך המלחמה קיבלתי כמה החלטות לצאת לדרך ולעשות דברים בלי אישור מהממשלה, וזה עלה הרבה כסף לקופה העירונית”, מספר קונינסקי, “עם הנחיית החירום בארץ, חיברנו את המקלטים המשותפים לאינטרנט כדי שיהיה למי שנמצא בהם אפשרות לתקשר בזמן אזעקות. זה רק אחד משורה של דברים שנעשו ביוזמה שלנו, ללא המתנה לאישור. לא ייתכן שאנחנו נמשיך לחכות לקולות קוראים של המדינה על כל כביש שצריך לסלול”.
קונינסקי מספר על התסכול היומיומי מהמערכת: “הפער הזה גורר המון מקרים של אי הבנה מצד התושבים. הרבה פעמים תושב בא ואומר לי ‘אתה יכול לטפל בבעיה, לסדר את הבעיה’, ואני יודע שזה לא תלוי בי או בעובדים המסורים שלי – כי הסמכות לאשר את הדברים נמצאת רק אצל השרים”.
חסמים בירוקרטיים
חיים ביבס כבר יודע לזהות את החסמים הבירוקרטיים שעתידים לתקוע את שיקום השכונות שנפגעו מהטילים במערכה האחרונה. “אין יכולת ואין צורך לנהל מלמעלה את האזורים שנפגעו" הוא אומר, “צריך לתת לרשויות להוביל את השיקום במהירות ובמקצועיות, על ידי ועדה מקומית, ואז ניתן יהיה לטפל בנזקים באופן מיידי”.
פראס בדחי, ראש עיריית כפר קרע, טוען כי הבירוקרטיה פוגעת בתושבים. “לצערי הרב, הם מקבלים פחות שירות ממה שמגיע להם”, הוא אומר, “הם נתקלים בהרבה תחומים בתהליכים בירוקרטיים מתישים, בעייתיים, שאורכים זמן רב. הבירוקרטיה גורמת לכך שעד שנותנים מענה מפסידים המון זמן – ולזמן יש משמעות”.
מחקר רחב היקף, שבוצע ע"י הנציבות האירופית ניסה לברר שאלה פשוטה: מי באמת מנהל את הערים ואת חיי התושבים בעולם המערבי? החוקרים בדקו 41 מדינות דמוקרטיות ושאלו עד כמה ראשי הערים שלהן באמת יכולים לקבל החלטות בלי לחכות לאישורים מהבירה? הממצאים: בעוד שראש עיר בצרפת או בדנמרק יכול לקבל החלטות חשובות באופן עצמאי, ראש עיר בישראל נאלץ לבקש אישור כמעט לכל דבר. התוצאה הישראלית הייתה מביכה: המקום האחרון מבין כל המדינות הדמוקרטיות. זאת אומרת שכל מדינה אחרת בעולם המערבי, אפילו מקסיקו והונגריה, נותנת לראשי הערים שלה יותר חופש פעולה מאשר זה שניתן להם בישראל. מהמחקר עולה גם כי בעוד שב-63% מהמדינות הרשויות המקומיות רשאיות לפעול בחופשיות כל עוד הן לא מפרות חוק, בישראל הן יכולות לעשות רק מה שמותר להן במפורש.
ד”ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד, מציג את הפער בין הציפיות מהשלטון המקומי והאמון בו, לבין הסמכויות שלו: “השלטון המקומי נמצא במגע יומיומי עם התושב, 24/7 בשגרה ובחירום. שנות המשברים האחרונות – מגיפת הקורונה, מלחמת ‘חרבות ברזל’ ומבצע ‘עם כלביא’ – הוכיחו זאת היטב: כשהתושב במצוקה ומחפש סיוע, הרשות המקומית היא הראשונה להושיט יד ולספק מניפה רחבה של מענים. הבעיה היא שבמקום להתמקד בקביעת מדיניות, גופי המדינה מתעסקים בעניינים שאנחנו מתמחים בהם ולא מאפשרים לנו פעמים רבות לתת שירות יעיל ומקיף בזמן סביר”.
“הריכוזיות בישראל קרובה מאוד לעולם שלישי”, תוקף ביבס. בדחי מתאר את המציאות מנקודת המבט של התושבים: “הציבור הבין שמי שנותן את השירות, מי שנותן את ההנחיות, מי שמתקשר עם האזרח הפשוט בתוך היישוב, זו הרשות המקומית. הממשלה נשארה במעמד של הפרחת סיסמאות, של דיבורים, של הנחיות כלליות. אז שפשוט יתנו לנו את הכלים המתאימים”.
"יש פה הזדמנות"
בשבוע הבא תתקיים ועידת MUNIEXPO2025, הכינוס השנתי הגדול ביותר שנוגע בענייני השלטון המקומי, שיארח 12,000 אורחים ויפגיש את ראשי הרשויות המקומיות ובכירי הממשל והמשק לדיון בישראל של המחר. הכותרת הפעם היא “מצפן מקומי”. “אני מאמין שבנושא ההתחדשות העירונית לאחר המערכה עם איראן יש פה הזדמנות שלא תחזור על עצמה”, אומר ביבס, “אם מסתכלים על רמת-גן לדוגמה, טיל פגע באזור שבכל מקרה יש בו התחדשות עירונית. ועדה מקומית יכולה לקבל סמכויות מיוחדות, לאשר את התכנית ולרוץ קדימה באופן מיידי. אני כל הזמן אומר לנציגי הממשלה - תנו לנו את הסמכויות לעבוד ותראו איך הדברים נפתרים. המלחמה הדגישה את זה, אבל זה נכון תמיד. השלטון המקומי הוא זה שמנהל את חיי היומיום של התושבים. מערכת החינוך? אצלנו. הרווחה? אצלנו. התשתיות, הניקיון, הביטחון האזרחי – הכל הרי ממילא עובר דרכנו”.
לסרי מסכם: “המסקנה המתבקשת היא שיש לפעול להרחבת ביזור הסמכויות מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי, באופן שיבטיח איכות חיים גבוהה יותר לאזרחי ישראל בשגרה, וחוסן לאומי בעת משבר חירום”.
בינתיים, הפרדוקס הישראלי נמשך: ציבור שסומך על השלטון המקומי, מערכת שנותנת לו מענה מקיף למרות שהיא כלל לא מקבלת כלים מספקים כדי להצליח. ומי נפגע מכך? כולנו.
מתפרסם בשיתוף מרכז השלטון המקומי
