נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון עומד על שלו. נצמד לסטטיסטיקות, מקבל החלטות על סמך הנתונים. והנתונים, מה לעשות, מתארים תמונה חיובית של משק ישראלי "המוסיף להפגין חוסן", כדבריו. חוסן מפתיע, לא צפוי ולא חזוי. "לו נשאלתי לפני שנתיים", התוודה השבוע כלכלן מהידועים והמשפיעים בארץ, "בשיאה של המחאה ההמונית נגד הרפורמה המשפטית, כיצד תיראה הכלכלה הישראלית בעוד 24 חודשים שבהם חמאס ירצח 1,200 ישראלים ויחטוף 250 נוספים, צה"ל יפתח במלחמה כוללת ברצועת עזה, במערכה בדרום לבנון למיגור חיזבאללה, בהשתלטות על הגולן הסורי ובמתקפת פתע על אתרי הגרעין ותעשיית הטילים באיראן, הייתי עונה: לפי תרחיש נורא זה, צפויה לנו כלכלת מלחמה קשה ואכזרית. ירידה חדה ברמת החיים, אינפלציה דוהרת, קיצוב מוצרי יסוד, דולר הנושק ל-5 שקלים, בורסה מרוסקת, חברות זרות המקפלות את מרכזי המחקר והפיתוח ועוזבות את הארץ וחוב ממשלתי מרקיע שחקים. והנה, כל זה לא קרה".
קרה – כמעט – ההפך. בתעודה שהנפיק השבוע פרופ' ירון לסיכום מצב הכלכלה נכתב במילותיו: "מדדי המניות המקומיים עלו באופן בולט. תשואת איגרות החוב הממשלתיות ירדה בחדות (כלומר שעריהן עלו חדות), השקל התחזק באופן ניכר, פרמיית הסיכון של ישראל בשווקים הפיננסיים ירדה באופן משמעותי, צמיחת המשק ברבע הראשון של השנה הגיעה ל-3.7%, שוק העבודה מוסיף להיות חזק, השכר עולה בקצב שנתי של 4.5%, הפעילות בענף הבנייה נותרה ברמה גבוהה, האשראי העסקי ממשיך לגדול תוך ירידה בשיעור הפיגורים בכל מגזרי הפעילות".
ואל נשכח את הפריחה בהייטק, ששיאה בהודעתה של אנבידיה (שווי בורסאי של 4 טריליון דולר, הגבוה בעולם) על כוונתה לבנות בצפון הארץ מרכז מחקר ופיתוח שיעסיק אלפים רבים. מסתבר שלא רק הכלכלן ששוחח איתי אלא כלל קהיליית הכלכלנים, האנליסטים והפרשנים הכלכליים, ובהם כותב שורות אלו, לא העריכו נכון את עוצמתו החבויה של המשק הישראלי. את גמישותו, את חיוניותו ואת יכולותיו המופלאות לתפקד היטב גם תחת שמי מלחמה קודרים, שר אוצר משיחי וממשלה גרועה.
החלטה אופטימית
נשיא המגזר העסקי ד"ר רון תומר מרעיף על הנגיד פרופ' ירון מחמאות אינספור, מכנה אותו "עוגן של יציבות וחוכמה כלכלית", ומוסיף: "כמה טוב שיש לנו שומר משק כמותו". אבל – תמיד יש אבל – ההחלטה על אי-שינוי הריבית מכעיסה אותו. "עם כל ההבנה לזהירות ולשמרנות של נגיד בנק ישראל", הוא אומר, "המובנת שבעתיים לאור ההפקרות התקציבית של הממשלה, הנסיבות עכשיו מצביעות על משק בנקודת תפנית המחייבת תפנית מקבילה במדיניות הריבית. בנק ישראל כבר בישר על הפחתות ריבית עתידיות עד סוף השנה הבאה – אז שיתחיל בכך מיד. הפחתת ריבית תתמרץ השקעות ותעודד צמיחה ותתרום לעלייה בפריון העבודה. אין מה להתמהמה".
אלא שהחלטת בנק ישראל על אי-שינוי בריבית אינה ביטוי של שמרנות. המסר שלה אחר: המשק במסלול התאוששות, לא זקוק לעירוי. לו הנגיד וחברי הוועדה המוניטרית חששו ממיתון הם היו מחליטים על הפחתת הריבית. לו חששו מהאצת האינפלציה היו מעלים את הריבית. הם לא חוששים, הם די מרוצים ודי אופטימיים; לפי תחזית מקרו-כלכלית מעודכנת ומקיפה של חטיבת המחקר בבנק ישראל, רמת החיים הפרטית הריאלית צפויה לעלות השנה ובשנה הבאה במצטבר ב-11%. חגיגה.
על פי אותה תחזית ההשקעות הריאליות, מנועי צמיחה עתידיים יעלו במצטבר ב-24.3% (!) והגירעון בתקציב? השנה הוא לא יחרוג ממה שאושר בממשלה, כ-5% מהתוצר ובשנה הבאה יצטמצם במקצת, כנראה לא מספיק. היחס בין החוב הציבורי לתוצר המקומי עלול לכן לחצות את משוכת 70% כבר בסופה של 2025. דרמטי? מאיים? הנגיד והדרג המקצועי של בנק ישראל לא משדרים חרדה כלכלית מיוחדת. ממליצים לממשלה להכין תוואי מציאותי של הפחתת חוב הדרגתית; מול העליות החדות ביחס חוב/תוצר בשורה של מדינות מפותחות ל-100% פלוס-פלוס, ישראל עדיין בולטת לטובה.
מאי למחנה
"על קיר בחדר עבודתו של שר התחבורה ישראל כ"ץ בת"א תלוי הדפס של פרויקט הנדסי שמבקר מן השורה לא יזהה. 'זהו תרשים של אי', מסביר לי כ"ץ, 'אי מלאכותי מול חופי רצועת עזה. רעיון שלי'".
כך נפתח הראיון עם שר התחבורה דאז ושר הביטחון היום על עתידה של רצועת עזה, כפי שפורסם כאן במחצית יולי 2016. ואלו פרטי חזון האי כפי שפירט בפניי כ"ץ: "על המים הבינלאומיים מול חופי עזה יוקם אי מלאכותי בשטח של שמונה קילומטרים רבועים. הוא יהיה נתון לפיקוח ושיטור בינלאומיים ועטוף במעטפת ביטחונית ישראלית הדוקה. ייבנו עליו נמלי ים ותעופה, תחנות כוח והתפלה, מרכזים לוגיסטיים ומפעלי תעשייה. גם מלונות ובתי שעשועים. גשר ארוך ורחב יחבר את האי לעזה ויעניק לעזתים מוצא אל העולם הגדול ומנוף לפיתוח כלכלי ומסחרי. עזה תזכה לתשתיות חדשות שכה חסרות לה ותושביה ישתחררו מטבעת החנק".
כ"ץ העריך את עלות הקמתו של האי ב-5 עד 6 מיליארד דולר ואת הזמן הנדרש להשלמת המיזם בחמש שנים. כאשר הפרויקט הוצג בפני כתבים זרים, התפאר, הוא זכה "לתהודה עולמית מדהימה בלי אף הסתייגות".
שאלתי את שר התחבורה מה יקרה אם פרויקט האי לא ייצא לפועל? "לעזה צפויה קטסטרופה", השיב, "קריסה, אסון הומניטרי בממדי ענק. האחריות והאשמה יוטלו על ישראל ועליה בלבד". במערכת הביטחון, הוסיף, "מודעים לכך ולכן מצדדים חד-משמעית בתוכנית האי".
כ"ץ קיווה להביא את תוכניתו לאישור הקבינט המדיני-ביטחוני, אך זה לא הסתייע. הרעיון נקבר. רצועת עזה, כתחזיתו מלפני תשע שנים, היא אכן כיום "אסון הומניטרי וקטסטרופה". אבל השר כבר לא מציע להקים מולה אי של פיתוח, קדמה ושגשוג כלכלי. במקום זאת הוא מציע להקים בדרומה ועל חורבותיה מתחם אוהלים ובתי מגורים זמניים לאכלוס מאות אלפי עזתים שירוכזו שם עד ש"ישוכנעו" להגר מהרצועה, לא ברור איך ולאן. גורמים בכירים במערכת הביטחון דוחים את הרעיון על הסף; לישראל בכלל וצה"ל בפרט אסור – לדעתם – להיות מעורבים באיזה שהוא אופן בהזזת מאות אלפי איש מחלק אחד של הרצועה לחלקה האחר, קל וחומר לא בבנייה וניהול של מחנות עקורים שם. בכיר מוותיקי הממסד הביטחוני: "אל לו לצה"ל להתקרב לתוכניות נפל אלו, מכל הסיבות האפשריות, החל מההיסטוריה הרחוקה והקרובה של עם ישראל ועד העלות הכספית האדירה של ממשל צבאי חלקי והאיסור להתייחס לבני אדם כאילו היו עדרי בקר. לא מדובר בקידום אוכלוסיית עזה לעבר עתיד כלכלי טוב יותר שישחרר אותה מהתלות בחמאס אלא בחניקתה וגירושה, בדרכי נועם, כביכול. רעיון מקומם ומסוכן שדגל שחור של פקודה בלתי חוקית מתנוסס מעליו ממרחקים".
מבוסטון לעזה
היומון הבריטי "פייננשל טיימס" דיווח השבוע על מעורבות של חברת ייעוץ אמריקאית, בוסטון קונסלטינג BCG, בהכנת תרחישים לשיקום רצועת עזה, ובהם תרחיש של עידוד הגירה מרצון ממנה, באמצעות סיוע ב"רילוקיישן" בשווי של 9,000 דולר לכל מהגר, מתוכם 5,000 במזומן. לא לגמרי ברור מי הזמין את התרחישים (מוזכר שם מכון "תכלית" מת"א), מי שילם עבורם ומה המניע להכנתם. מכון טוני בלייר, על שמו של ראש ממשלת בריטניה לשעבר, הכחיש כל קשר אליהם. במקביל עבדו אנשי הקבוצה חודשים רבים על מודל לפיתוח מואץ של הרצועה על ידי משיכת משקיעים זרים למיזמי תעסוקה, הייטק, מטבעות דיגיטליים, פנאי, פיננסים ועוד.
הדיווח עורר ביקורות קשות על BCG שנאלצה להתגונן ולהתחמק ממעורבות. חברי פרלמנט בלונדון ממפלגת הלייבור אף העלו דרישות לחקר החשיפה, והפנו שאלות נוקבות לחברת הייעוץ מבוסטון. אף שתוכניות השיקום שעליהן עבדו, ברשות או בלי רשות, כלכלני BCG היו לטובת הציבור העזתי ולא היה בהן אלמנט כלשהו של כפייה, האווירה כיום בעולם כה עוינת שכל מעורבות בתוכניות לשיקום רצועת עזה נראית מראש חשודה בתמיכה בפינוי בכוח של מאות אלפי עזתים וטרנספר. ותודה לשרים כ"ץ וסמוטריץ'.
