אליה, אם חד-הורית, גרה בדירה מוארת בירושלים עם בנה לב, המתכונן לבגרויות. ואז שוקי, האקס שלה ואבי בנה, מוזיקאי מצליח תואם מוש בן ארי, מתקשר ואומר שיאיא, מהטובים בחבריהם, צלל לטריפ רע בסיני וזקוק לעזרה. כך מתחיל המסע שהוא "נהיה טובים", ספרה הרוחני מאוד של ליהרז פרומן. כמה רוחני? כולו דנדוני פעמונים, לחישות שמאנים וניחוחות קטורת. האם גם הקורא הסאחי יתחבר?
פרומן כותבת משפטים עם הרבה אוויר, נשימה מודעת ושיחות נפש, כשהיא חוזרת אל החבורה של אליה מפעם – ג'ני, יוגית ובעלת אפליקציה ליצירת מוזיקה; פלד, המכונה צ'יף, כיום מפיק-על, מתנחל וחוזר בתשובה; ויאיא המתופף השרוט. "נהיה טובים", איזה שם מעיק, הוא ניסוי מעניין ואף מבורך לכתוב רוחניות בדרך שאינה מעצבנת, או אולי פחות מעצבנת ויותר "ספרותית" ונעימה. לפעמים זה מצליח לפרומן, לפחות חלקית. התיאורים הארכניים עלולים קצת להתיש לפעמים והשפה עצמה, המילים והביטויים הלקוחים מעולם הרוח – "קליפת הלבד מתחזקת בה"; "מגלגל את הזמן כמו מסבחה" - הם בהחלט טעם נרכש. כשהיא מתפרנסת מסדנאות קליעת סלים, אליה היא כמעט קלישאה, אבל רק כמעט; פרומן מצליחה להלך על הקו הדק, סליחה, החוט האדום הדק, שלפני הרוחניקיות המוגזמת.
על הקורא ב"נהיה טובים" מוטל לנסות לא לגלגל עיניים בכל פסקה שנייה ופשוט לשחרר ולהתמסר לרגע, גם כשאליה סתם מתרגשת עם עץ. לפעמים הוא נקרא כמו המדריך השלם לרוחניק המתחיל שאינו מחמיץ דבר – יוגה, מדיטציה, ריקודי בטן, קליעת סלים, ויפאסנה, סווטלודג', מעגלי תיפוף, כתיבת יומן, אבני כוח, תקשור, מנדלות – פרומן לא מפספסת שום שלב. אבל יש כאן גם שאלות קיומיות אמיתיות: איך עושים את החיים האלה, איך מחליקים את המעברים; חיפוש אינסופי ותחושת שליחות נאיבית, להפצת הטוב בעולם.
לצד המסע במרחב היא גם לוקחת אותנו אחורה בזמן, מספרת על החלום ושברו, התרסקות הקבוצה; איך פסטיבל שלום ואחווה מצליח הופך מיד למריבה גדולה על כסף, כוח, כבוד, והשחיתות נוגעת בכל. אפילו מספר מואר שכזה עולה המסקנה הבלתי נמנעת – זהו, אבוד לנו.
