זר שהיה מגיע לסדנה שנערכה השבוע בשכונת נווה שאנן בחיפה, ושומע את קולות הצחוק הרמים, לא יכול היה לנחש שעולמם של המשתתפים חרב עליהם לא מזמן. "אנחנו הולכים להרים את האנרגיות לשמיים, להרים את מצב הרוח", הבטיחה המנחה. ואכן, למרות הפגיעה הקשה שספגו במתקפת הטילים מאיראן ‑ כולם הניחו את הדאגות בצד וחזרו לחייך.
ב-15 ביוני נפל טיל איראני ברחוב הגליל, בלב נווה שאנן בחיפה. למרות הפגיעה הקשה, לא היו הרוגים, אך מספר תושבים נפצעו קל ובינוני, שני בניינים נהרסו כליל ועשרות משפחות פונו מבתיהן.
"כשהגעתי לזירה, המחזה היה קשה", מספר משה דידי, יו"ר ועד שכונת נווה שאנן. "אתה רואה את האישה החרדית ששולחן השבת שלה מפורק, מכוניות שנשרפו, עם כיסאות תינוקות מפויחים".
דידי חשב איך יוכל להקל במעט על התושבים. "אני לא העירייה, אני לא מס רכוש, אז החלטנו בוועד לתת להם משהו לנשמה".
מי שלקחה על עצמה את המשימה, היא מיכל גולדשטיין, תושבת השכונה, שלמדה את התחום ועוסקת בליצנות רפואית. "הצחוק מרפא", היא מסבירה, "ומשחרר הורמונים שמעלים את מצב הרוח".
הגוף, מספרת מיכל לנוכחים בסדנה, לא יודע להבדיל בין צחוק מדומה לצחוק אמיתי. "לכן אנחנו הולכים לעבוד עליו, ולצחוק ולהביא אותו לאנרגיות שישחרר לנו את כל ההורמונים".
בין המשתתפים בסדנה היו גם רחל ובני אנגל, שניהם בשנות ה-80 לחייהם, שביתם נפגע בפיצוץ הטיל. "המזל שלנו שלא היינו בבית כשזה קרה", מספר בני. "כשהגענו למחרת, גילינו שכל הזגוגיות, התריסים, פריטי רכוש שונים, הכל הלך. שלחו אותנו למלון קראון פלאזה בחיפה. היינו שם שבוע, וכל יום קפצנו הביתה לקבל הצעות מקבלנים לגבי שיפוץ הדירה. אחרי שסידרו לנו את חדר השינה, חזרנו. אנחנו בבית, אבל עוד אין לנו בית. הכל הפוך. המשפצים עובדים אצלנו ואנחנו חיים במטבח".
למרות זאת, אומרת רחל, החליטו להתאוורר בסדנת הצחוק, "להפיג את המתח ואת התסכול".
ובאמת, אחרי פתיח קצר, שבו סיפרה מיכל גולדשטיין על עצמה ועל יוגה הצחוק, הם קמים וזזים עם כל המשתתפים. "נרים את האנרגיות", היא מעודדת אותם, "אנחנו צריכים להיות בשמחה תמיד". ברקע, משמיעה מיכל את השיר "תמיד אוהב אותי" של הזמר ששון שאולוב, ולצלילי "ותמיד יהיה לי רק טוב", כולם רוקדים וצוחקים.
"כל המדינה נמצאת כבר תקופה ארוכה באווירת נכאים", אומרת רחל אנגל. "אנחנו חיים במלחמה עם הרוגים וחטופים. לא יזיק לכולנו קצת לצחוק".
