הספורטאים האלה לא יודעים ליהנות, "הגוף שלי הוא מקדש" וכל הניג'וס הזה שנועד לגרום לאנשים שתוקעים מגש פיצה בחצות להרגיש רע עם עצמם, אבל ליאניק סינר יש החרגה אחת קטנה: על פי הדיווחים, משטר התזונה הנוקשה שלו מאפשר לו לשתות כוס יין באירועים מיוחדים. אנחנו שולחים לו מכאן אישור מורחב – אם זכית בווימבלדון בפעם הראשונה בחיים, מותר לך להוריד את כל הבקבוק ולהשתחרר קצת.
אנחנו נמצאים בשלב חדש בטניס הגברים, שהובלט בגמר הנשים הביזארי. אם שלשום איגה שוויונטק מחקה את אמנדה אניסימובה עם 0:6 כפול שלא עשה כבוד למעמד, ובטח שלא הוסיף כלום לאלו הנלחמים בטענה שטניס הנשים הוא רולטה חסרת היגיון שתלויה בכושר הספציפי ובמזל לאורך השבועיים של הגראנד סלאם, הגמרים בין סינר לאלקראס ברולאן גארוס ובווימבלדון הבהירו שהאיטלקי והספרדי הם הטניס כיום. הם הענף. אלו היו שני משחקים מפוארים ברמתם, בשניהם קיבלנו מהפכים, ובאמת שאין דרך לדעת לאורך זמן מי יחזיק יותר במקום הראשון בעולם או ייצור פער מהשני.
אבל גם אי-אפשר להתעלם מכך שסינר קרוב יותר לשליטה חד-צדדית מאשר הספרדי. מאז תחילת 2024 הוא העלים במו ידיו את רוב התחרות: 2 מ-2 באוסטרליה, זכייה באליפות ארה"ב הקודמת – ובקרוב הוא יילחם על שחזור – ניצחון בטורניר סיום העונה, ויחד עם הקצה של 2023, הוא גם הוביל פעמיים ברציפות את נבחרת איטליה להנפת גביע דייויס. האלקראס הזה תקוע שם כל הזמן, אפילו מוביל 4:5 בתוארי גראנד סלאם – ועדיין, זה מתפרס על פני השנים האחרונות, עם כמה עליות וירידות ובעיות מנטליות. סינר כמעט בלתי ניתן להכנעה כבר שנתיים, ואם יש דבר אחד שבגללו לא נרדם הלילה, אחרי הניצחון 6:4, 4:6, 4:6, 4:6, זה הזיכרון מגמר רולאן המופרע לפני מספר שבועות, שבו אלקראס חזר משום מקום לניצחון. אחרי ווימבלדון, החימר של פריז הוא היחיד שחסר לסינר. המלצה שלנו לשינה: עוד יין.
נגד הקהל
אמנם הנקודה היפה במשחק הייתה זו שבסופה אלקראס השלים ניצחון במערכה הראשונה, אבל לאחר מכן ראינו את סינר מוציא לפועל את התוכנית עם דיוק מופלא וטרטור של הספרדי מצד לצד. אלקראס רגשן יותר ונותן לכל נקודה להשפיע עליו. סינר קפוא. הוא נראה כמו נער בן 16 שלוהק בשנות ה-80 לתפקיד אחד הניצבים שחוטפים בעיטה בראש מהרעים ב"קראטה קיד", ומשחק כמו הסנסיי, זה שנמצא שלושה צעדים לפני כולם במחשבה.
וזה לא אמור להיות ככה. הקהל לא מתנכל לו, אבל מעדיף בבירור את אלקראס עם האנרגיות הצעירות והכיפיות. גם ספיחי פרשת בדיקת הסמים הותירו לו תדמית מלוכלכת מעט. בגלל עסקת הטיעון וההשעיה לשלושה חודשים שספג הוא בקושי שיחק השנה, הפסיד לאלקראס בשני גמרים ונוצח במפתיע על ידי אלכסנדר בובליק בטורניר האלה – ולפני ווימבלדון נפרד ממאמן הכושר ומהפיזיותרפיסט שלו, מהלך שעורר תמיהה בנוגע לקבלת ההחלטות שלו והמוכנות הפיזית לטורניר. אבל צריך לשים לב שרוב הצרות האלה מתחלקות לשתי קטגוריות: השטויות שבין המשחקים, ומשחקים מול אלקראס. החלק הראשון בכלל לא מפריע לו להגיע חד, עם החלק השני הוא לומד להתמודד טוב יותר.
מעדן איטלקי
יש פיל בולגרי בחדר. בשמינית הגמר, סינר לא מצא את עצמו מול גריגור דימיטרוב ומצא את עצמו במינוס 2:0 במערכות. במהלך המערכה השלישית דימיטרוב פרש בגלל פציעה והשאיר הרבה "מה אם" באוויר. יכול להיות שסינר היה חוזר, אולי היה מפסיד ומשאיר לאלקראס דרך פתוחה.
האם כל מה שקראתם עד עכשיו עדיין היה רלוונטי במקרה כזה? בהחלט. במיקרו עוד טורניר חשוב היה יורד עבורו לטמיון, אבל במאקרו זה רק משחק אחד שלא מעיד על הרמה שסינר מציג כבר קרוב לשנתיים, על שלל התארים, על העובדה ששחקן בן 23 עושה דברים שאפילו ענקי הענף לא העזו לחלום עליהם בגילו – ועם תחרות רצינית מפנומן אחד (ולהזכירכם, סינר גם ניצח את נובאק ג'וקוביץ' בקלות בחצי הגמר). השכבה הראשונה של הטופ העולמי בטניס היא הסיפורים, כל האנקדוטות וההפתעות של שלבי הפתיחה בגראנד סלאמים. מעליה הביס הקראנצ'י והמתוק של הגמרים בין שני הענקים האלה. אבל רק אחד מהם יכול להיות התות שבקצפת המפורסמת של ווימבלדון, וזה עידן המעדן האיטלקי.
