שוב תקווה, שוב אכזבה, שוב דיווחים, שוב שמועות ושוב שברון לב לחטופים ולמשפחותיהם ולכל מי שמייחל לשובם בהקדם.
מאז 7 באוקטובר ועד היום, ישראל מנהלת משא ומתן על עסקאות חלקיות, עסקת "דלתות שמיים" בנובמבר 23', עסקה שיכלה לכלול את כל הנשים, כל הילדים וכל המבוגרים ונעצרה ביום השמיני ללא השלמה של כל הנשים והילדים, ובלי לכלול את המבוגרים.
במארס 24' ישראל נכנסה למו"מ אינטנסיבי על עסקה שלבית, שבה שלב א' כלל 33 חטופים ואחריו היו אמורים להשתחרר שאר החטופים חיים ומתים, אך המו"מ התארך והתווספו תנאים.
הביפרים פתחו מערכה צפונית עצימה, והבחירות בארה"ב גרמו לעוד השהיה וכך ב-15 בינואר 25', בעיקר בזכות הנשיא טראמפ, יצאה לפועל העסקה, אך גם היא לא הושלמה במלואה, ביום ה-16 לא התחיל משא ומתן על השלב הבא, ביום ה-42 לא הייתה נסיגה מציר פילדלפי, הפסקת האש קרסה והלחימה חזרה ובכך העסקה התפוגגה.
חמישה חודשים אחרי אנו מוצאים את עצמנו שוב מייחלים לעסקה בשלבים, חצי מהחטופים החיים והחללים בשלב א', 60 יום הפסקת אש ואז משא ומתן על החצי השני.
מעבר לניסיון האכזרי שיש לשני הצדדים עם עסקאות בשלבים ומעבר לזה שמבחינת משא ומתן גרידא, עסקה בשלבים תגבה מחירים וקורבנות רבים.
הסיבה להתעקשות לעסקאות חלקיות או עסקאות בשלבים אינה מקרית, היא נובעת מאי-הרצון להתעמת עם מחירי הסיום, עם סלע המחלוקת: “היום שאחרי”. זה המוקש, זה הפער בין הצדדים וזה גם מה שיחייב את שני הצדדים לוויתורים הגדולים.
אם ישראל חפצה להשיג את שתי מטרות המלחמה, שחרור כל החטופים והכרעת חמאס, היא נדרשת לשים על שולחן המשא ומתן מתווה סיום.
מתווה שיכלול את כלל הסוגיות – החטופים, הגורם השלטוני בעזה, הסדרי הביטחון, עקרונות לשיקום הרצועה, שחרור אסירים והגליית בכירי חמאס.
על מנת לגשר על הפערים בין הצדדים, ישראל צריכה לצרף לשיחות מדינות ערביות נוספות, להרחיב את סל הפתרונות והתמורות, לשמר את "מנופי הלחץ" ובראשם להפעיל כוח, לכנס את כולם, להגדיר חלון זמן לשיחות אינטנסיביות ולנהל משא ומתן לגיבוש מתווה סיום.
אל"ם (מיל') דורון הדר, לשעבר מפקד יחידת המו"מ המטכ”לית
הסיבה להתעקשות על עסקאות חלקיות או עסקאות בשלבים אינה מקרית, היא נובעת מאי-הרצון להתעמת עם מחירי הסיום, עם סלע המחלוקת: “היום שאחרי”
