ניצחונו המובהק של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר 2024 לא הפתיע כמעט אף אחד. ועם זאת, בניגוד לדעת מבקרים ופרשנים שטענו בתוקף לאחר מעשה כי הם צפו את התבוסה של האריס, שלושה עיתונאים בכירים ומנוסים — ג'וש דאוסי, טיילר פייג'ר ואייזיק ארנסדורף — חושבים אחרת. בספרם המשותף והמרתק '2024: איך טראמפ חזר שוב לבית הלבן והדמוקרטים הפסידו את אמריקה', הם בוחנים מקרוב, ובסיועם של עדים יודעי דבר ומקורבים, את התפתחותה של אחת השנים הסבוכות במערכות הבחירות בתולדות ארה"ב. הספר הוא מסמך מצער מאוד לדמוקרטים. עולה בו רשימה ארוכה של פגמים חמורים במסר שהעבירה המפלגה הדמוקרטית לבוחרים. כך למשל, לאחר הופעת הגמגום המביכה של ג'ו ביידן בעימות עם טראמפ ב-13 ביולי אשתקד, נותרו לקמלה האריס ימים לא רבים לשכנע את המצביעים כי תקופת נשיאותה תהיה טובה יותר. ותיקי המפלגה, ובראשם הנשיא לשעבר ברק אובמה, היססו אם להביע תמיכה מיידית בהאריס. "בשיחות פרטיות", כך הם כותבים, "הבהיר אובמה כי הוא סבור שבקרב הדמוקרטים יש מועמדים חזקים יותר".
בתור סגנית, האריס נמנעה מביקורת על הנשיא ביידן. הספר חושף כי ביידן הנעלב טרח לאיים עליה ולהסביר לה כי מוטב שתימנע מהטחת ביקורת כלפיו. נוסף על הסיכונים הכרוכים בבחירתו של מועמד בן 81, שלא מגלה סימנים של יציבות ואנרגיה, בחודשי כהונתו האחרונים התקשו ביידן ואנשיו להוכיח לאמריקאים כי ימי נשיאותו היטיבו עימם. יתרונה היחיד של משרת סגן נשיא בארה"ב, אומרים ציניקנים רשעים, היא מותו, סילוקו, או רציחתו של הנשיא המכהן. ההיסטוריה של ארה"ב הוכיחה לא אחת כי אין זו תקוות שווא. כמו מרבית קודמיה גם קמלה האריס לא הצליחה לשכנע כי היא ראויה לשבת בחדר הסגלגל. בחודשים המעטים שנותרו לה הצליחו המועמדת ואנשיה לשנות מעט את התדמית, אך לא עד כדי שינוי דרמטי. מומחים ומנתחי דעת קהל הבחינו בתמורות סוציולוגיות מובהקות: בקרב המצביעים הצעירים הסתמנה נטייה ברורה לעבר הרפובליקנים. כוונות נטישה של הדמוקרטים ניכרו גם בקרב אלה שנחשבו כתומכיהם המסורתיים — שחורים ואפילו מצביעים לטיניים. כמו בתחומים אחרים הצליח טראמפ לצאת בשלום מן המוניטין הבעייתי שיצא לו. הדבר ניכר במיוחד בתמורות שהסתמנו בקרב הנשים. טראמפ לא נודע כמכבד נשים וזכויותיהן, ואנשיו הצליחו להסתיר את עמדותיו המיזוגיניות. מחברי הספר מדגישים כי "לביידן הקתולי האדוק היו תמיד השגות אישיות בסוגיית ההפלות", וכל ימיו נאבק למנוע הכרה ציבורית בהן. האריס, שדעותיה בעניין היו שונות לחלוטין, נאלצה להשמיע הצהרות מתונות ולא חד-משמעיות בעניין זה. היא הרי הבטיחה לביידן שתימנע מביקורת כלפיו.
עניין מפתיע נוסף העולה מהספר הוא השפעת המלחמה בעזה על מהלכי המתמודדים ותוצאות הבחירות. ג'ו ביידן הכריז כל ימיו שהוא הנשיא הציוני הראשון של ארה"ב, והציב את ראשיתו של הקשר הזה בשיחה היסטורית שקיים עם גולדה מאיר. ביידן התייצב לימין ישראל מיד לאחר פלישת חמאס לעוטף. הוא ביקר בארץ והבטיח למדינה את כל העזרה הדרושה. התמיכה בישראל וגינוי חמאס ציינו גם את העמדה הרשמית של הדמוקרטים, על אף התנגדותו של הציר הפרוגרסיבי של המפלגה. הימשכות המלחמה וידיעות על ממדי ההרס והחורבן ברצועה שינו את העמדות. כשמערכת הבחירות עברה לפסים לוהטים יותר החלו להסתמן הבקיעים הראשונים בעמדה הרשמית. שינוי היחס כלפי ישראל נכרך באבחונים של התמורות הסוציולוגיות במאפייני הבוחרים הטבעיים במפלגה הדמוקרטית. יודעי דבר טענו כי ההסתייגות מן העמדה הרשמית של המפלגה ניכרת במיוחד בקרב המצביעים הצעירים וקהילות השחורים ובני המיעוטים האחרים. הימשכות המלחמה והביקורת כלפי מדיניותה של ממשלת ישראל ניכרים גם בבקיעים בקהילה היהודית, ובעיקר בקרב צעיריה.
טענות על התנהגותה של ישראל במלחמה הופנו אל ביידן מכל עבר. עד מהרה נוכח גם הוא שנקלע למלכודת ביחסיו עם בנימין נתניהו. בפגישת זום עם כמאה חברי הגוש הפרוגרסיבי בקונגרס, גוש פעילים שהוקם כבר ב-2009 בהנהגתו של ברני סנדרס, שניסה עתה לסייע לביידן, הופנו אליו טענות קשות. הוא ניסה לעניין את חברי הקבוצה במאמציו לקדם רפורמה משפטית אך הם ביקשו שוב ושוב את תגובתו על ההפצצות ברצועה ועל ההרס הנורא. חברת הקונגרס מאילינוי דליה רמירז הטיחה כלפיו, שהוא אינו עושה דבר להכריח את נתניהו להסכים להפסקת אש. ביידן לא התחמק מתשובה ואמר כי אכן נתניהו לא מקדם את הפסקת המלחמה וההרג. הוא גם לא הכחיש את הטענה שנתניהו לא שועה כלל לדרישותיו, ורוצה בניצחונו של טראמפ. רמירז דרשה מהנשיא למנוע את נאומיו של נתניהו בסנאט, וביידן הצטדק ואמר כי הדבר חורג מסמכויותיו. חברי הקונגרס הביקורתיים לא הסתפקו בנימוקים אלה והוסיפו לדרוש שינויים ביחס לישראל. בעיני אחדים נשמעו טענותיו של ביידן משכנעות ומעידות על כך שאכן ברצונו לחולל תפנית בסוגיה. הוא פנה לרמירז והציע לה לשלוח לו אימייל בעניין. רמירז והכותבים תמהים וסבורים כי הנשיא מתחמק: "כיצד משגרים אימייל לנשיא ארה"ב? האם עליה לשגר את המכתב לכתובת dearmrpresident@gmail.com?"
הדרישה לשנות את היחס כלפי ישראל הושמעה גם באוזני קמלה האריס עם פרישתו של ביידן מן המרוץ. "כסגנית קמלה סברה שהיא אינה רשאית לבדל את עצמה מן הנשיא בסוגיה הכה-רגישה של הביטחון הלאומי". אולם מרגע שנכנסה למרוץ הבטיחה כי תשמיע בנאומיה הסתייגות מתונה מדרכה של ישראל ותביע צער על האבדות בשני הצדדים. היא הלכה בין הטיפות והסתפקה בביטויי סולידריות עם תושבי הרצועה.
אחת המסקנות המדאיגות העולות מקריאת הספר היא ארעיותה ושבריריותה של זו המכונה "דעת הקהל". שיקולים אידיאולוגיים, עיקרי אמונה, אינם מוליכים קהלים רבים אל הקלפי. די במצב רוח זמני וחולף, במניפולציה מעוותת להשחרת פנים, כדי להוליך רבים לבחירה בפתק שלאחר ימים לא רבים יצטערו עליה. למחברי הספר אין ספק כי בבחירות האמצע בארה"ב ישובו רבים אל המפלגה הדמוקרטית ויוכיחו לטראמפ שכל ניצחון הוא זמני בלבד. אינני משוכנע כי זו בשורה מעודדת לחסידי כוחה ועוצמתה של השיטה הדמוקרטית. •
Josh Dawsey, Tyler Pager, Isaac Arnsdorf, 2024: How Trump Retook the White House and the Democrats Lost America, Penguine Press, 416 pp., 2025.
שיקולים אידיאולוגיים אינם מוליכים קהלים רבים אל הקלפי. די במניפולציה מעוותת להשחרת פנים, כדי להוליך רבים לבחירה בפתק שלאחר ימים לא רבים יצטערו עליה
