עם כל הכבוד לעומר מאייר, ויש כבוד, לא הוא כוכב הקיץ הגדול של הנבחרות הצעירות בכדורסל. תזכרו את השם גל רביב - תודו שלא הכרתם.
מעטים המקרים שבשיטוט על פני ערוצי הטלוויזיה אתה מגלה מישהו שמגדיר את המונח "הכוכב הבא". בעצם, במקרה שלה לא הכוכב הבא, אלא הכוכבת הנוכחית. גל רביב מראה שהנערה עם המספר 14 תתפוס חזק את הכותרות הגדולות. המשחקים באליפות העולם עד גיל 19, שם ישראל סיימה במקום העשירי המכובד, נראים ממש כמו הפרומו לשנים הקרובות.
אין אוהד ספורט ישראלי, גם אם הוא לא פריק של כדורסל, שלא מכיר את השם ענת דרייגור - הכוכבת המיתולוגית של כדורסל הנשים. גם לא את שי דורון, שכיכבה במכללות ושיחקה בליגה המקצוענית בארה"ב. בינתיים גל רביב, שהצטיינה העונה במכללות, מגלה סימנים של דומיננטיות בכל קצוות המגרש.
לא רק 30 נקודות ויותר מול הונגריה, דרום קוריאה וסין (שיא אליפות של 38), תוצאה של קליעה נקייה מכל טווח - מקרוב, מקו העונשין, מעבר לקשת שלוש הנקודות. איזו עבודה, איזה כושר (עזבו את המשחק מול ארה"ב, לא כוחות) - היא סיימה כמלכת הסלים של האליפות עם ממוצע של 26.3 נקודות למשחק והוסיפה 6.2 ריבאונדים ו-4.7 אסיסטים. ובעיקר, בין שלל המרכיבים מופיע הסעיף שאין חשוב ממנו. נבחרת מוכשרת ככל שתהיה חייבת מנהיג.ה, וגל רביב עונה במאה אחוז להגדרה הזו. יש לה ביטחון של בת 25 לפחות ואחריות של מנהיגה. על פיה ישק דבר ויצליח לטובה. סליחה על ההתפעמות, אבל זה מה שקורה כשמשהו חדש וטוב מגיע לסביבה. עד השבוע שעבר רק מעטים הכירו אותה.
נכון, כדורסל נשים לא פופולרי כמו כדורגל ואפילו לא אן-בי-איי, וגם אין בו סכומי כסף כמו אצל הגברים. מצד שני, לצופים זה לא משנה. הם רוצים לראות ספורטאיות יוצאות דופן, ובמיוחד אם הן צעירות. בת 18 במקרה שלה. אני רואה אותה בדרך לצמרת. נכון שיש עוד מה לשפר, אבל בשביל זה היא רק בת 18. אולי היא תהיה דני אבדיה של הנשים.
