מפולנית: דוד וינפלד
מִלִּים יֵשׁ שֶׁאֵין לַהֲגוֹתָן.
אַף אֵין צֹרֶךְ לִמְנוֹת
סוּגִים מְרֻבִּים שֶׁל חַיּוֹת מְעֻנּוֹת,
אַף אֵין חוֹבָה לַחְשֹׁב עַל סוּגִים,
כִּי אִם עַל קִיּוּם נִפְרָד,
שֶׁל אַיָּלָה, שֶׁל קִפּוֹד, שֶׁל כֶּלֶב
מֻכֶּה עַל יְדֵי גֶּבֶר בְּגִיל הָעֲמִידָה
אֶפְשָׁר אַף לִזְכֹּר שְׁבִיל עָפָר בַּשָּׂדֶה,
מֵעָלָיו טָס נֵץ – שׁוֹטֵר צְבָאִי,
אוֹ רְחוֹב בַּכְּרַךְ הַגָּדוֹל
שֶׁשּׁוּעָל כָּחוּשׁ עוֹבֵר בּוֹ בִּגְנֵבָה,
כְּפִי הַנִּרְאֶה חוֹלֶה מְאוֹד,
וְאֶת הַפַּחַד, הַפַּחַד הַשּׁוֹרֶה בַּכֹּל
אוֹ – בְּמָקוֹם שׁוֹנֶה בְּתַכְלִית – לִזְכֹּר אֶת כְּאֵב הָעַכְבָּר
שֶׁאֲסִירוֹת הַמַּחֲנֶה סִמְּאוּ
עַל מְנַת שֶׁצַּעֲקוֹת הַיֵּאוּשׁ שֶׁלּוֹ
יַרְתִּיעוּ עַכְבָּרִים אֲחֵרִים,
וְהַדָּבָר עָלָה יָפֶה, הִשְׂתָּרֵר שֶׁקֶט
וְאָנוּ מַמְשִׁיכִים לִחְיוֹת בַּשֶּׁקֶט הַזֶּה
עָמֹק יוֹתֵר וְיוֹתֵר
2021
מן העיזבון | חגית גרוסמן
המלחמה עצרה את אֱמוּנִי
אֱמוּנִי נִשְׁלַח לְמַעֲצָר,
גַּם כָּךְ הוּא הָיָה רָזֶה וְחַלָּשׁ,
רוֹעֵד וְעֵרוֹם נִשְׁלַח לַתָּא הַקַּר.
שָׁכַב עַל הָרִצְפָּה, עַל מִזְרָן דַּק.
בְּכָל לַיְלָה כַּאֲשֶׁר זָעֲקוּ הָאַזְעָקוֹת,
נִכְנְסוּ אֲנָשִׁים, יָשְׁבוּ וְחִכּוּ,
מַפְלִיגִים בַּחֲשֵׁכָה, לֹא הִשְׁמִיעוּ מִלָּה.
לְעִתִּים פָּרְצוּ יַחַד בְּשִׁירָה
אַךְ מִיָּד שָׁתְקוּ. הַחֲשֵׁכָה הִמְשִׁיכָה
לַהֲלֹם בְּרָאשֵׁיהֶם.
אֱמוּנִי חַלָּה מְאוֹד,
שָׁבוּעוֹת שָׁכַב קוֹדֵחַ בַּמִּטָּה.
הַמִּלְחָמָה קוֹפֶצֶת עַל רָאשׁוֹ,
מְנַפֶּצֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ.
מְסַפְּרִים שֶׁלִּבָּהּ תָּמִים,
שֶׁאֵין לָהּ בְּרֵרָה. הִיא עוֹשָׂה אֶת זֶה
מִתּוֹךְ חוֹבָה, הִיא מֻכְרָחָהּ לְהַצִּילוֹ.
הִיא הֲרֵי לֹא הִתְחִילָה בָּזֶה,
הִיא רַק מְגִיבָה. אֵין לָהּ מָה לַעֲשׂוֹת
מִלְּבַד לְהַמְשִׁיךְ בְּכַפּוֹת כְּבֵדוֹת מִפְּלָדָה
לִרְקֹד אֶת מוֹתוֹ בָּאֲפֵלָה.
צל גוף, 52 | יקיר בן-משה
יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֲנִי בַּסְּפּוֹרְט,
פָּחוֹת וּפָחוֹת בַּחַיִּים.
אֲנִי מַקִּיף אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, בּוֹעֵט
בְּכַדּוּר הָאָרֶץ, רָץ וְרָץ סְבִיב חַיַּי
בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹכֵל תּוֹפֵס אֶת מְקוֹמִי בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה,
מוֹעֵךְ אֶת הַכָּרִית,
חוֹזֵר מְאֻשָּׁר מֵהַשֵּׁרוּתִים;
מִישֶׁהוּ נוֹגֵעַ בַּמָּתְנַיִם שֶׁל הַחַיִּים,
לוֹקֵחַ אוֹתָם לְסִיבוּב בָּעִיר,
לוֹגֵם קָפֶה, מַבִּיט בִּי מִמַּעֲמַקֵּי הָעַיִן
נוֹשֵׁךְ שְׂפָתַיִם, כּוֹתֵב שִׁירִים,
סוֹרֵג אֶת פָּנַי צִלְלֵי אוֹר.
הַחַיִּים הֵם עֵץ בְּרוֹשׁ כָּרוּת,
בֵּין רִקּוּד לִמְעִידָה, טוֹרְסוֹ שֶׁל בְּדִידוּת.
וְזֹאת רַק הַהַתְחָלָה.
