בעיצומה של מחאת המילואימניקים נגד חוק ההשתמטות מגיוס, בפאנל שנערך אתמול בוועידת הביטחון והשירות חשפו משרתי מילואים ובני משפחותיהם את השחיקה, תחושת הנטישה והמחיר הכבד שמשלמת המשפחה: "יש ילדים שמפסיקים לדבר או מתחילים לגמגם".
סא"ל (מיל') אלי מאירי התייחס לקידום חוק ההשתמטות לתלמידי ישיבות במקביל לנפילתם ברצועה של שלושת לוחמי השריון סמל שלמה יקיר שרם, סמ"ר שהם מנחם וסמל יולי פקטור: "התעוררנו לבוקר מאוד קשה. אני טנקיסט. אלה שלושה אנשים שנשרפו חיים בטנק כשהם מנסים להציל אחד את השני ובמקביל בכנסת שותים מקיאטו, אוכלים אסייתי ומחליטים אם לפרוש או לא לפרוש. לא חשבתם לעצור ל-24 שעות, להגיד 'עכשיו אנחנו לא מתעסקים בכיסאות שלנו?' הניתוק הזה הוא אחד מגורמי השחיקה העצומים שמורגש לאורך כל המלחמה. אנחנו לא נושאים ב'נטל' אלא באחריות, ורוצים שכולם יישאו באחריות הזאת. בלי האחריות הזאת לא נוכל לנהל פה מדינה ולא נוכל לעשות פה עוד 70 שנות ציונות".
ספיר בלוזר, ממובילות פורום נשות המילואימניקים, סיפרה: "יש נשים שנשארו בבית והרגישו מאוד-מאוד לבד. אני זוכרת את החוויה הזאת. תחשבו, להיות יום אחרי יום, לילה אחרי לילה, לבד עם התינוקת שלכם או עם ארבעה-חמישה ילדים. כל בית והסיפור שלו. אומרים 'כל הכבוד' לבני הזוג שלנו ואנחנו פשוט שקופות. איש לא מבין שאנחנו נלחמות על הבית. זה לא סיפור אישי אלא לאומי, של 100 אלף משפחות. הפורום הצליח בשנה וחצי פלוס לעשות שינויים דרמטיים. קיבלנו הרבה מענים מצד הממשלה, אבל חייבים שעוד אנשים ייקחו חלק באחריות הזאת. יש לנו 270 אלף ילדים של משפחות מילואים בישראל. הם לא יודעים מה עם אבא שלהם, הם לא נרדמים בלילה, לא מוכנים ללכת לגן או לבית ספר ונמצאים בחרדה מתמשכת. יש כאלה שמפסיקים לדבר או מתחילים לגמגם".
רס"ל (מיל') אביב עזרא סיפר על מאבק קואליציית ארגוני המשרתים בגיבוש חוק ההשתמטות לתלמידי ישיבות: "הגענו לכל ועדות הכנסת וראינו איך נבנה החוק. בלילה בחדר סגור ישבו חרדים ואנשים שהם לא מילואימניקים ולא דואגים לציבור המשרת וניסו לנעוץ איזה חוק פטור מגיוס. לא היו שם משרתים בחדר. באותו רגע החלטנו שאנחנו כיתת כוננות של המדינה, של הצבא, של החברה - עולים לכנסת. היו מי שניסו למנוע את הכניסה שלנו, שתבינו את החידלון המוסרי, אבל הגענו לשם ועשינו מה שצריך לעשות. אם לא יהיה פה חוק גיוס אמיתי, לא יהיה פה ביטחון אמיתי. מה אנחנו מציעים? אחריות אישית. על בן אדם שמקבל צו 8 ולא מתייצב יהיו סנקציות".
סרן (מיל') תום פנחסי: "מ-7 באוקטובר אני מודד את האנשים במעשיהם. לא מעניין אותי מה הם אומרים. כמו ח"כ משה סעדה שמתבטא בצורה מאוד ניצית בחדרים סגורים ואחר כך זורק אותנו לכלבים ולא מוכן לספוג את האש. יש לוחם שחטף שישה-שבעה כדורים באירוע מחבלים אבל הגיע למילואים כדי להתעסק בסוגיה הזאת. זה הציבור שאנחנו שייכים אליו. וחלק מנציגי הציבור לא מוכנים לספוג את המחיר ולו הקטן ביותר. הם עסוקים בלספור לייקים. אנחנו בחזית האש והם בשלהם. אני שומע את הבכירים באגף כוח האדם שמדברים איתנו, מתחמקים מלתת תשובות, מתנהלים בחוסר ענייניות. זה לא צה''ל שאני חונכתי עליו. כמו שאנחנו לא מתרצים תירוצים כשקוראים לנו ביום ה-300, אנחנו לא מוכנים יותר לשמוע תירוצים בעניין האכיפה. כל מי שלא איתנו הוא בהקשר הזה נגדנו".
רס"ל (מיל') יונתן שלו: "יש משהו שונה בדור הזה שראה את הלחימה ואת שדה הקרב. כל החבר'ה בני גילי שנלחמו איתי בשנה אחרונה כתף אל כתף מגיעים מבתים שונים. לכל אחד יש לו דעות אישיות אבל לכולנו משותפת תחושת אחריות עמוקה לביטחון מדינת ישראל, לכן אנחנו ממשיכים להתייצב פעם אחרי פעם. רגע לפני שהשתחררתי מקבע, נרצח יהונתן דויטש, אחד החברים הטובים שלי מהצוות, בפיגוע בבקעת הירדן. אני פה בזכות החברים שלי ששילמו את המחירים הכבדים ביותר".
