חָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב מוּלֵךְ בַּמִּטְבָּח,
הָאוֹר הָעוֹלֶה בַּחַלּוֹן מֵאִיר אֶת קְמָטַיִךְ,
אֲנִי מוֹנֶה אֶת מֵתַי וְאַתְּ מוֹנָה אֶת מֵתַיִךְ,
וְתַנּוּר הָאֲפִיָּה הַיָּשָׁן מִתְבּוֹנֵן בִּי וּבָךְ.
וְיוֹרֶדֶת עָלֵינוּ שְׁתִיקָה רַכָּה וְנוּגָה
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים כָּךְ בָּאוֹר הָעוֹלֶה בַּחַלּוֹן וְסוֹפְרִים אֶת מֵתֵינוּ.
וָאוֹמַר בְּלִבִּי: אֵין סָפֵק שֶׁזֶּהוּ בֵּיתֵנוּ,
כִּי מִן הַתַּנּוּר הַיָּשָׁן כְּבָר עוֹלֶה רֵיחַ שֶׁל עוּגָה.
אהבה | עמרי לבנת
(לסוהיל)
וּמִתּוֹךְ הַתְּשׁוּבָה נִפְקַחַת שׁוּב
הַשְּׁאֵלָה, זֹאת שֶׁאֵינָהּ
מְבַקֶּשֶׁת מַעֲנֶה אֶלָּא
לְהִתָּפֵס בַּיָּדַיִם, בַּחֹם הַזֶּה
הַשָּׁמוּר לָהּ, וְרַק לְהִשָּׁאֵר
פְּתוּחָה, לְהַמְשִׁיךְ לְהִתְגַּלְגֵּל
בְּאֵיזוֹ מִטָּה, בְּאֵיזֶה אוֹטוֹ,
עוֹד הַרְבֵּה הַרְבֵּה בְּקָרִים.
קול דממה | נדב הלפרין
וְהַיָּמִים יְמֵי דְּבָרִים
שֶׁאֵין לָהֶם שָׁמַיִם אוֹ תַּחְתִּית
וְרַק שְׁאוֹן מִלִּים מְלָאכוּתִי
עוֹטֵף בִּינַת רַבִּים
שֶׁנִּסְתַּתְּמָה
וּכְמוֹ הַגֵּנֵרָל שֶׁשְּׂעָרוֹ הִלְבִּין
מִמִּלְחָמָה וּמִנְּבוּאָה
לְעֵת יִשְׁמַע קְרִיאַת קְרָב אַחֲרוֹן
יָשׁוּב עַל חָכְמָתוֹ מוּל הַמַּרְאָה,
הָלוֹךְ הוֹלֵךְ לִקְרֹא לְדַרְגוֹתָיו
שֶׁתָּבוֹאנָה לַעֲזֹר לָנוּ עַכְשָׁו
כְּאִלּוּ דַּי לִמְנוֹת אוֹתָן בִּלְבַד
כְּדֵי לָשֵׂאת אֶת הַזְּמַנִּים הַמְּשֻׁנִּים —
כָּךְ גַּם אֲנִי רוֹדֵף אַחַת אַחַת
כְּמִיהוֹת שֶׁזּוֹהֲרוֹת מִן הַפָּנִים, הִלַּת
גּוּפִים שֶׁנִּצְטַלְּקוּ בְּחֹם
שֶׁל אֶרֶץ שֶׁקָּפְצוּ לָהּ הַשָּׁנִים
וְהִיא נִמְתַּחַת עַד גְּבוּלָהּ
בֵּין גַּעֲרוֹת "עַל חֵטְא"
לְבֵין קִינַת "עַל מוֹת"
וּבְתוֹךְ כָּל זֶה עוֹד קוֹל סָדוּק לוֹחֵשׁ
שֶׁזֶּה הַטּוֹב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת
לב ים | עדי קיסר
פַּעֲמוֹנֵי לִבִּי
וְהַגַּלִּים
שְׁלוּבִים
הוֹלְמִים
כְּחֻלִּים
צְלוּלִים
הוֹמִים
פּוֹעֲמִים
שָׁרִים
שִׁירִים
לַשָּׁמַיִם.
