שילוב נשים בתפקידי לחימה עורר לאורך השנים תגובות עזות, שהיו בין נושאי פאנל "נשים בחזית" שדן בהיבטים השונים של הכשרת נשים לוחמות.
"מקצוע הלחימה הוא עליון בסדר החיים החברתי, וכל מי שמסוגלת ויכולה, צריכה להיות חלק ממנו", אמר תא"ל (מיל') גור שרייבמן, לשעבר מפקד עוצבת אדום, בה"ד 1 ושייטת 13. לדבריו, אתגרי השילוב ביחידות מיוחדות נובעים לא רק מהקושי הפיזי, אלא מהסללה חברתית שמתחילה בגילים מוקדמים. "הבנות לא מקבלות הזדמנות שווה להתפתח כלוחמות מגיל צעיר, ואז כשמגיע הרגע, מצפים מהן לעמוד ברף כמו הגברים. בשדה הקרב אין אפליה מתקנת. נשים שמתמודדות על תפקידי לחימה צריכות לעמוד ברף הקשוח".
מי שהוביל את הפיילוט הראשון לשילוב נשים בשריון היה תא"ל (מיל') גיא חסון, לשעבר ראש מטה 99. ב-2014, אחרי עבודת מטה מקיפה, נולד הניסוי לשילוב לוחמות במערך הגנת הגבולות. "ליוו אותנו רופאת נשים ומומחי כושר, ניתחנו לעומק את נתוני הפציעות, והתברר שזה עובד. לא בזכות ויתורים, אלא בזכות תכנון נכון, הדרכה מתאימה ומיונים איכותיים". לדבריו, אירועי 7 באוקטובר הוכיחו שהפיילוטים לא רק הצליחו, אלא היו חיוניים. "הפלוגה של הלוחמות פעלה בצורה יוצאת דופן. אי-אפשר להתווכח עם תוצאות". אל"ם (מיל') עו"ד פנינה שרביט ברוך, מנהלת תוכנית המחקר "ישראל בזירה הגלובלית", INSS ונשיאת פורום דבורה, הדגישה את חשיבות ההתאמה מבצעית. "אני לא בעד להוריד רף, אבל חשוב שהמבחנים יהיו רלוונטיים. שכיבות שמיכה הן דוגמה טובה. כשעברו בצבא אמריקאי משכיבות שמיכה למתח, ראו שהרבה יותר נשים עברו את המבחנים. צריך לבחון מחדש את כלי המדידה". לצד זאת, שרביט מציינת שדרוש שינוי רחב יותר: חינוך גופני, התאמת ציוד, תזונה מתאימה ללוחמות והדרכה הדרגתית. "אם נאמן נכון נשים, הן יוכלו להגיע לרמה מבצעית מלאה. יש להן מוטיבציה בשמיים, צריך רק לתת את הכלים".
גלי נשרי, לוחמת עבר בקרקל, זיהתה בתיכון שהיא רוצה להיות לוחמת. "התאמנתי, התכוננתי, ולא קיבלתי מיונים. בהתחלה חשבתי שפשוט לא התקבלתי, ואז הבנתי שאין בכלל אופציה".
כך נולד בג"ץ הסיירות. גלי, יחד עם שרביט-ברוך, פורום דבורה ועורכי הדין, יצאה למאבק משפטי כשהייתה עדיין תלמידת תיכון. "הגשתי עתירה על הזכות להיבחן, לא לקבל העדפה, אלא להיות שווה", היא אומרת.
