סופרמן הוא אולי גיבור-העל הפופולרי ביותר, אבל גם הכי קשה לעיבוד קולנועי. בניגוד לבאטמן המיוסר, לספיידרמן שהוא מתבגר מבולבל וגיבורי מארוול היהירים/לוזרים/שטותניקים שצריכים לפתע להציל את העולם – סופרמן הוא בוק: חזק מדי, מוסרי בהגדרה וסוג של אל. זה אולי נחמד לפוסטר, אבל יוצר גיבור שטוח ונטול קונפליקטים.
כל סרטי "סופרמן" לדורותיהם ניסו להתגבר על הקושי הזה, ורובם נפלו על הפרצוף. רק בסרטי כריסטופר ריב הצליחו להציג את סופרמן כגיבור נאיבי אך בטוח בעצמו בעולם ציני – משהו שעבד בשנות ה-70 וה-80, והיום פחות. החדשות הטובות הן שהעיבוד החדש ל"סופרמן", שיוצא אחרי שנים של הכנות דקדקניות, מצליח גם הוא לשמור על האיזון העדין הזה: סרט גיבורי-על קליל, שטותי במידה ויומרני במידה, שמציג דמות טובה בהגדרה ולכאורה נטולת פגמים – בלי להפוך אותה לנפוחה ובלתי נסבלת.
זה בא עם קורבנות מסוימים: "סופרמן" הנוכחי (דייוויד קורנסווט המעולה) הוא חלש יותר, חסר ביטחון, שמפסיד בקרבות לפעמים – כנראה זה מה שמתבקש ב-2025 שבה "ניצחון מוחלט" הוא משהו שרק ביבי יכול לשווק. לעיתים, וזה מעט מוזר, סופרמן יורד לדרגת דמות משנה, עם עלילות צדדיות מוצלחות שאותן מובילים "מיסטר טריפיק" (אדי גטהאגי) והצלם הזוטר ג'ימי אולסן (סקיילר ג'יסונדו) שמגלים גבורה גדולה ממנו. גם האהובה לויס ליין מעט בעייתית: רייצ'ל ברוסנהאן חמודה בתפקיד, אבל בגלל שב-2025 לסופרמן אסור להציל אותה, כי היא "חזקה ועצמאית" בהגדרה – רוב הסרט היא פועלת בעלילת משנה שלא קשורה לגיבור הראשי.
רוב הזמן "סופרמן" הוא סרט קיץ "כמו שצריך", לא מסובך מדי וגם לא מטופש מדי, אם כי יש גבול לכמה אפשר לקחת ברצינות סרט שבו לסופרמן יש כלב שעוטה גלימה. וזה גם החן שלו: ברגעיו הקלילים, "סופרמן" נראה קצת כסרט מצויר מבולבל וכאוטי – מרובה התרחשויות, דמויות ודברים לא הגיוניים – והוא מזכיר לנו שז'אנר הקומיקס לא צריך להיות תמיד מציאותי. אפשר גם לעוף. הרגעים היותר רציניים וסנטימנטליים קשורים לדילמה "כמה אני אנושי", עם הדים לסוגיית ההגירה הרלוונטית מתמיד (סופרמן תמיד היה מהגר). אך הטענות הקולניות של הימין ברשת שהסרט "ווק" ו"פוליטי" די מגוחכות, כמו גם ה"סערה" מהצד השמאלי-קיצוני, כאילו סופרמן הוא סרט פרו-פלסטיני, בגלל התערבותו במלחמה בין עם "לבן ורשע" לעם "חום וטוב". יש מספיק דברים שלא מסתדרים עם התיאוריה הזו, ובסוף: זה כולה סרט קיץ.
הבמאי ג'יימס גאן, שנכנס בסערה לעולם הקומיקס לפני עשור עם העיבוד המעולה שלו ל"שומרי הגלקסיה", קיבל לידיו את המשימה לביים את "סופרמן" החדש ולאתחל סדרת קומיקס שלמה סביבו – ובמידה רבה הסרט הוא זעקת "כן, אני יכול": גאן מוכר בהומור השחור והמדמם שלו, אבל כאן הוא זורק את זה הצידה לטובת השאיפה להחזיר עטרה ליושנה לימי ריב. אפילו המוזיקה האלמותית וההרואית של ג'ון ויליאמס חוזרת ומרצפת את הפסקול.
