מאז שראשי העדה הדרוזית הכריזו על שביתה כללית וימי זעם כדי להזדהות עם אחיהם בסוריה, ההתלקחות הייתה מהירה. אחרי חמישה ימים של התנגשויות אלימות במעוז הדרוזים בסוריה, ועדויות על מעשי טבח מזוויעים, ההיערכות המוגברת של צה"ל לא הספיקה ‑ ומהתמונות הקשות של האזרחים שחצו את הגדר השתקף אובדן שליטה מוחלט. גם ההתערבות הישראלית עלתה מדרגה, ותקיפות חיל האוויר נגד מטרות השלטון הגיעו גם לתוך דמשק. רק בשעות הערב החלו להתקבל סימנים של הפסקת אש שסוכמה מול בכירים בהנהגה הדרוזית המקומית, ונראתה נסיגה חלקית של הכוחות ממעוז הדרוזים, א-סווידא.
לא מדובר בנסיגה מוחלטת של המשטר, והוא יוכל להמשיך להחזיק כוחות שיטור במחוז, שיפעלו יחד עם דרוזים מקומיים. ההסכם קובע גם הקמת ועדת חקירה שתבחן את מעשי הזוועות בדרוזים - שלפי הדיווחים כללו הוצאות להורג של אזרחים בידי לוחמי המשטר ובעלי בריתם משבטים בדואיים, השפלות פומביות שבהן גזזו את שפמיהם של שייחים דרוזים, וכן ביזה ושריפה של בתים.
מזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו אמר אמש: "דיברנו עם כל הצדדים שמעורבים בעימותים בסוריה. זה ידרוש מהם לעמוד בהתחייבויות שהם נתנו, ואנחנו מצפים מהם לעשות כך". בתוך כך, משרד החוץ הסורי הודה לארצות-הברית על הסיוע ב"הפחתת המתיחות" במדינה.
העימותים הנוכחיים בסוריה גבו עד כה את חייהם של יותר מ-300 בני אדם, כשלפי מרכז המעקב הסורי אחר זכויות אדם המניין הזה כולל 69 לוחמים דרוזים ו-40 אזרחים דרוזים - ש-27 מהם “הוצאו להורג”. בנוסף, 165 לוחמי המשטר ועוד 18 חמושים בדואים נהרגו.
המאמצים להחזיר את הדרוזים ארצה
מתוך כ-2,000 דרוזים שחצו אתמול את הגדר לסוריה, היו כאלה שנשארו שם גם אמש. המאמצים לשכנע את החוצים לחזור לשטח הארץ, או להימנע מלהתרחק לעומק סוריה, נמשכו שעות ארוכות. במסגרת הניסיונות לעשות זאת, גם חבר הכנסת חמד עמאר מישראל ביתנו ועבד עפיף מהליכוד חצו את הגבול לסוריה ליד מג'דל שמס, עם כוחות צה"ל. בצבא הונחו שלא להפעיל אמצעים חריגים כדוגמת רימוני גז והלם, ולא לבצע ירי באוויר, כדי לא להסתכן בפגיעה או בהריגה של המוחים הדרוזים באופן שיוביל להסלמת המהומות.
ההיערכות לחציית הגבול ההמונית ולמהומות הזעם לא הייתה מספקת, למרות שכבר שלשום ביקשו בצה"ל מהמשטרה תגבור כוחות משמעותי. אתמול הגיעו לגזרה רק שלוש פלוגות מג"ב ופלוגת טירונים של חטיבת גולני, שלא הועילו ולא מנעו את הכאוס.
"צה"ל מדגיש כי מדובר באירוע חמור המהווה עבירה פלילית ומסכן את הציבור ואת הכוחות", נמסר בשיאה של המחאה, במקביל לחסימות של הכבישים המובילים לאזור הגבול, על מנת לבלום הגעה של אלפים נוספים למקום.
בהודעה שפירסם ראש הממשלה בנימין נתניהו, לאחר שמאות כבר חצו, הוא פנה לדרוזים: "אחיי אזרחי ישראל הדרוזים, המצב בא-סווידא (מעוז הדרוזים) חמור מאוד. צה"ל פועל, חיל האוויר פועל, כוחות אחרים פועלים. אנחנו פועלים כדי להציל את אחינו הדרוזים וכדי לחסל את כנופיות המשטר. ועכשיו יש לי בקשה אחת מכם ‑ אתם אזרחי ישראל. אל תעברו את הגבול. אתם מסכנים את חייכם. אתם יכולים להירצח, אתם יכולים להיחטף ואתם פוגעים במאמצים של צה"ל. ולכן אני מבקש מכם - חזרו לבתיכם, תנו לצה"ל לפעול".
לאורך היום, צה"ל העלה את עוצמת התקיפות בסוריה, שהגיעו גם לבירה דמשק ‑ וכוונו ליעדים של המשטר. "צה"ל ממשיך לעקוב אחר ההתפתחויות והפעילות נגד האזרחים הדרוזים בדרום סוריה ובהתאם להנחיות הדרג המדיני תוקף במרחב ומוכן לתרחישים השונים", נמסר.
הגינויים לתקיפות הישראליות בסוריה
ראשי העדה הדרוזית הביעו אכזבה מהמדיניות הישראלית, וטענו ש"לא ננקטת כל פעולה ממשית לעצירת ההרג". לדבריהם, "מדובר בנקודת שבר עמוקה ומצערת בברית ההיסטורית והערכית בין מדינת ישראל לעדה הדרוזית – עדה שעמדה בשנתיים האחרונות בחזית המאבק למען ביטחון המדינה, נלחמה, נפלה ושילמה את המחיר בשם הערכים המשותפים".
בעקבות הקריאה מתוך סוריה, היום תתכנס מועצת הביטחון של האו"ם לדיון חירום שיתמקד בתקיפות הישראליות. ברחבי המדינה נערכו אתמול הפגנות גדולות נגד פעולות צה"ל.
אתמול, בגדר הגבול, כשהמוני הדרוזים הישראלים חצו את הגדר, נשמעו לא מעט זעקות שבר של בני משפחותיהם המודאגים. אחת מהם הייתה אינס, שבן זוגה נכנס לסוריה. "ניסיתי לעצור אותו, אבל הוא לא היה מוכן לשמוע. אנחנו אמורים להתחתן בעוד חודש ואני מתפללת שהכל יעבור בשלום. הלב שלי לא עומד בזה".
האירועים המתוחים בגבול הולידו גם רגעים מרגשים במיוחד. משפחות דרוזיות מהגליל ומרמת הגולן הגיעו לגבול – ונפגשו עם קרוביהן מהצד הסורי. "זה היה מפגש של דמעות וחיבוקים," סיפר אחד המשתתפים. "הרגשנו שאנחנו לא רק משפחה – אנחנו עם אחד". בין הנוכחים הייתה גם כמיליה אבו-זיד ממג'דל שמס, חולת סרטן שלמרות שמצבה הרפואי מחייב אותה להימנע ממגע עם אחרים ‑ לא יכלה לעמוד בפני ההתרגשות. "אסור לי להיות בסביבת אנשים. אבל ברגע שראיתי את הדוד שלי — קפצתי עליו. היה לו ריח של אבא שלי, זיכרונו לברכה. זה ריגש אותי עד דמעות.
אני לא יכולה לתאר כמה בכיתי. תודה לאל שנפגשנו. עם כל הכאב, כל המוות, כל הטבח בסווידא — פתאום יש רגעים קטנים כאלה של אור".
