קוסטה מגיע לבודפשט בטעות, בנחיתת ביניים בלתי צפויה, עקב התרעה על חשש לפיגוע טרור בטיסה מאיסטנבול לריו דרך פרנקפורט. זו אמנם רק חניה ללילה אחד, אבל עד מהרה הוא חייב לחזור לעיר הזו ומוצא עצמו מתאהב – במקום, באישה - מורה להונגרית ששמה קרישקה, ובעיקר בשפה שבפיה, כל כך זורמת ושוטפת שהיא נחשבת רשמית ללשונו של השטן בכבודו ובעצמו.
קוסטה נמשך לצלילים המשונים נטולי המעצורים האלה, והתוצאה היא "בודפשט", יצירת המופת של הקלאסיקן הברזילאי שיקו בוארקי, שיוצאת כעת מחדש לרגל 20 שנים להולדתה. ההומור המוזר והמדבק שלו, חמקמק, ממזרי ומרושע, לוכד אותנו מיד גם עכשיו.
במקצועו קוסטה הוא סופר צללים, כותב נאומים לפוליטיקאים ואנשי ציבור, עט להשכיר שמוזיל את מקצוע הכתיבה, כשבוארקי מספק לנו מבט אכזרי על המלאכה הזו, שהיא כה ממכרת וכה מתסכלת שלעולם לא מרשה לך לשים את האגו בצד. קוסטה הוא זיקית שלובש ופושט צורות לפי האדם שעבורו הוא כותב – רגע אחד הוא פוליטיקאי מריו וברגע הבא איש עסקים מהמבורג, כשעל הרצף הזה בוארקי עצמו מלהטט מול עינינו כאשף מילים עילאי, שאנו עוקבים אחריו בהשתאות עמוקה.
הוא חוזר למה שקרה בהונגריה לאחר שכבר נחת בריו ובזרועותיה של אשתו ונדה ושל בנו כבד המשקל בן החמש, שהוא לא סובל ושעדיין לא התחיל לדבר, תוך שבוארקי בועט בכל הפרות הקדושות של התקינות הפוליטית. מה שקורה בבודפשט נשאר בבודפשט? לא ממש. זה היה לילה אחד בודד, והוא לא היה חוזר אליו אלמלא הופיע בחלומותיו וגרם לו לדבר מתוך שינה – דיבור שבנו המעצבן מחקה כעת, למגינת ליבו של קוסטה.
ברור שהוא רדוף, אבל למה? יש רק דרך אחת לברר את האמת, והיא לפגוש את האובססיה פנים אל פנים ולבדוק מה באמת מושך אותו בעוצמה כה מוזרה אל העיר המרוחקת והמשונה הזו – ולא, הפעם האקסיומה "חפש את האישה" לא מספקת לנו את התשובה המלאה. בוארקי מותיר אותנו תוהים, משועשעים, תלויים בין מציאות לדמיון, וזה המקום שכל סופר – בין הצללים או באור מלא, רוצה להגיע אליו.
