192 מיליארדי שקלים – זו, לפי חישובים מדויקים של מערכת הביטחון, עלות המלחמות של ישראל מ-7/10/2023 ועד 7/7/2025. עלות צבאית מקומית בלבד, לא כוללת סיוע אמריקאי ולא כוללת תשלומי פיצויים לנפגעים ומפונים מקרנות מס רכוש, ביטוח לאומי ורשויות שיקום ממלכתיות בצפון ובדרום. ולא כולל את ההשבתה החלקית של המשק, את הקיפאון בצמיחה ואת הריבית על החובות שלקחה הממשלה למימון ההוצאות הצבאיות הנוספות. ביחד, הסכומים אסטרונומיים.
והם לא סוף פסוק. השבוע הושג סיכום בין משרדי הביטחון והאוצר על תוספת דו-שנתית מיוחדת של 42 מיליארדי שקלים לתקציבי הביטחון, כ-28 מיליארדי שקלים השנה וכ-14 מיליארדי שקלים בשנה הבאה. הכסף נועד למימון שני המבצעים הצבאיים גדולים שנערכו השנה תחת כינויים תנ"כיים "מרכבות גדעון" ו"עם כלביא". הסכומים גבוהים בהרבה מהנכונות המוצהרת של בכירי האוצר לפתוח "במקצת" בלבד את מסגרות התקציב המאושר.
אם תמומש ההסכמה, תקציב הביטחון המקומי יגיע השנה ל-140 מיליארדי שקלים, כ-7% מהתוצר המקומי. ב-30 מיליארד שקלים (1.5% מהתוצר) יותר ממה שאושר בהצעת תקציב ראשונה בכנסת. תקציב הביטחון המקומי ביחד עם הסיוע האמריקאי יגיע ל-160 מיליארד שקלים. מתברר ש-5.7 מיליארד דולר מהסיוע המיוחד לחרבות ברזל שהבטיח הנשיא האמריקאי הקודם ג'ו ביידן בסך 8.7 מיליארד דולר שימשו ומשמשים לקניות צה"ל בארה"ב ויתרת הסכום הופקדה בחשבון מיוחד ממנו נמשכים הכספים למטרות שהוסכם עליהן מראש כמו כיפת ברזל, לייזר הגנתי ועוד. אצל הנשיא הנוכחי, דונלד טראמפ, אין מה לדבר על הגדלת הסיוע.
"עם כלביא", המערכה באיראן, הייתה קצרה מהמצופה ועלתה "רק" כ-20 מיליארדי שקלים, לא כולל את הנזקים האזרחיים של הטילים האיראניים שחדרו את מערכי ההגנה האווירית. "מרכבות גדעון", המערכה המחודשת הארוכה ברחבי רצועת עזה, התאפיינה ומתאפיינת בשימוש עצים בכלים כבדים ובתחמושת יקרה ובגיוס מילואים מסיבי, כ-190 אלף בשיא, לעומת כ-50 אלף בתכנון התקציבי המקורי. עומס כבד.
כאן נכנס לתמונה גיוס החרדים. אומר גורם צבאי בכיר: "אנחנו בצה"ל מסוגלים להכין תוך שנה וחצי את כל המסגרות הצבאיות הנדרשות לקליטה מלאה של צעירים חרדים בצבא חובה, כולם כפי שיידרש. גיוסם יקל מאוד על משרתי מילואים. גדוד אחד של חיילים חרדים בחובה יחסוך 10 עד 12 גדודי מילואים בשנה".
שרי האוצר והביטחון שסמכו את ידיהם על "הפשרה" – בהתחלה ביקש משרד הביטחון תוספת של 57 מיליארדי שקלים והקים על רגליים אחוריות את צמרת האוצר – משכנעים שקבלתה לא תגרור מיסוי נוסף ב-2025. ההכנסות הלא-צפויות ממסי חברות אמורות להספיק, ואם לא יספיקו "אין אסון בחריגה של חצי אחוז בשיעור הגירעון בתוצר, מ-5% ל-5.5% ואפילו 5.7%".
ומה לגבי 2026? זו אמורה להיות שנת בחירות ובשנת בחירות לא מעלים מסים ולא מטילים גזרות. גורם ביטחוני: "הכל תלוי בדרג המדיני. אם תושג הפסקת האש ברצועת עזה שתימשך גם לשנה הבאה, ייחסכו מיליארדים מתקציב הביטחון המתוכנן. המשק יחזור לקצב צמיחה מהיר, השיפור בסביבה הגיאופוליטית ימשוך השקעות זרות ויעלה את דירוג האשראי. מצד שני, אם יוחלט על הקמת עיר אוהלים ל-600 אלף פלסטינים תחת שליטת ישראל, יהיה צורך להוסיף עוד מיליארדים על גבי מיליארדים לביטחון". לא יהיה מנוס מהעלאות מסים מסיבית ו/או קיצוצים עמוקים בשירותים חברתיים.
לבכירי הצבא אין אשליות. אף גורם זר לא ירצה להיות מעורב במיזם שכזה ולפיכך ישראל תידרש לספק למאות האלפים שירוכזו במתחם האוהלים "ההומניטרי" לא רק קורת גג סבירה אלא גם מזון, שירותי בריאות, שירותי חינוך, תשתיות של חשמל, מים, תקשורת, חימום וביוב וכמובן אבטחה והגנה. "המתחם ייבנה ויופעל", מדגישים בצה"ל, "בלא סטייה של מילימטר מדיני מלחמה בינלאומיים". לא ייכפה איסור לצאת מ"עיר האוהלים" ו"אף חייל לא יירה בעוזבים".
על רקע ואל מול דיווחים בלתי פוסקים על נפילת חיילי צה"ל ועל זוועות והרג המוני בקרב הפלסטינים העקורים והרעבים, הביטוי "רעיון נפל" לא מתאר את מלוא ההסתייגות והתיעוב העמוק שמרגישים קצינים בכירים כלפי רעיון מחנה האוהלים ה"הומניטרי". מצפים שהרעיון יגווע בקרוב וימות מוות בעריסה.
לא מתכנסת
מדד המחירים של יוני הוכיח: האינפלציה בארץ נעשתה עקשנית – "דביקה", אומרים הכלכלנים – יותר ממה שקיוו בנק ישראל והאוצר. היא גם מואצת בהשוואה לקצב ההתייקרויות השנתי באיחוד האירופי ובבריטניה, כ-2%, ואפילו בהשוואה לארה"ב, פחות מ-3% .
ב-17 שנה ללא מלחמות, מ-2006 עד 2023, נרשם בישראל קצב אינפלציה נמוך מאוד, איטי בהרבה לעומת שאר העולם המפותח. הטענות על יוקר המחיה הגבוה במקומותינו נבעו מההתחזקות הרבה של השקל ביחס לדולר וליורו. הייסוף שיבש את ההשוואות ותירגם יציבות מחירים מקומית ליוקר יחסי בינלאומי. בדיקות ומחקרים של כלכלנים הראו שבשער של, נאמר, 3.8 שקלים לדולר, היוקר העודף הזה של סל הקניות הישראלי נעלם ברובו. כפי שאכן קרה במרוצת 2024.
השנה התמונה מתהפכת. חידוש המלחמה ברצועת עזה לא רק מאט את הצמיחה, מעמיק את הגירעונות ומעמיס חובות אלא גם מאיץ את האינפלציה. קצב האינפלציה הישראלי מהיר מהאינפלציה במרבית מדיניות OECD, אמנם לא בשיעור מוגזם – רק בכ-1% עד 1.5% בחישוב שנתי – אך זו מציאות כלכלית חדשה ומטרידה. מטרידה במיוחד במדינה שידעה בעברה עלייה של 12% בחודש במדד המחירים לצרכן. כן, בחודש. ניתן אפוא לסכם ולקבוע: הריבית של בנק ישראל לא תרד כל עוד תימשך הלחימה, ולא משנה מה כתוב בתחזיותיו הנשענות על תרחיש לסיומה הקרוב.
הולכים ימינה
בניגוד לצילומי תקריב טלוויזיוניים ושיח ברשתות חברתיות, לא השמאל הרדיקלי לבדו משתלט על דעת הקהל הצעירה במערב אלא גם הימין הרדיקלי. הימין הלאומני הפופוליסטי צובר תומכים, נאמנים, קולות ומתחזק מסקר לסקר. מתחיל לנגוס עמוק גם בימין המתון המבוסס.
זה קורה, למשל, בפולין, שבה לשתי מפלגות אנטישמיות אנטי-ליברליות תמיכה של 35% עד 40% מהבוחרים הצעירים. זה קורה בבריטניה שבה מפלגת "הרפורמה" הפופוליסטית, הלאומנית והאנטי-אירופית זינקה למקום ראשון בסקרי דעת הקהל, משאירה הרחק מאחור את המפלגה השמרנית הוותיקה. מפלגת הימין הרדיקלית "אלטרנטיבה לגרמניה" חביבה על צעירי גרמניה, למפלגת "המפגן הלאומי" הצרפתית מבית הגידול של מארין לה-פן כוח משיכה בדור הצעיר הצרפתי ו"מפלגה למען החירות" גורפת תמיכה של צעירים הולנדים. תמונה אלקטורלית-פוליטית דומה מצטיירת באיטליה, ספרד, יוון, רומניה ועוד.
מפלגות המרכז, בגוון כזה או אחר, מאבדות אחיזה בקרב המצביעים הצעירים ואפילו בדור הביניים כשאת הוואקום תופסות תנועות ומפלגות רדיקליות, שאת שיוכן הרעיוני קשה למקם. זו תערובת של ניו-פשיזם משולב עם ניו-קומוניזם, שנאת הממסד מעורבת עם שנאת הזרים - בליל מסוכן של חצאי ורבעי אמיתות עם מנה גדושה של בורות. התופעה מתרחשת גם בישראל, בה שתי מפלגות קיצוניות, גזעניות ואנטי-ליברליות - בלי הרכיב האנטישמי, כמובן - קיבלו שליטה במשרדי ממשלה מרכזיים. אחד מהם משרד האוצר.
לתזוזה המסיבית לקצוות של המפה הפוליטית אין הסבר כלכלי. בפולין עלתה רמת החיים הריאלית בדור אחד ב-650% וכיום היא מהמדיניות המשגשגות והשוויוניות ב-OECD (הלוואי עלינו). למרות זאת זינקה כאמור בנוף הפוליטי שלה האופציה הפשיסטית. מקרה הפוך היא בריטניה שפרשה ב-2020 מהאיחוד האירופי ומאז אותו "ברקזיט" כלכלתה הולכת מדחי אל דחי: הצמיחה אפסית, החובות תופחים והתשתיות קורסות. ובמי תומך הרוב (היחסי) של מצביעי בריטניה? במפלגת רפורמה שמנהיגה נייג'ל פראג' הטיף שנים ל"ברקזיט".
את כוחן העולה של קבוצות קיצונית נמצא גם בשוליים המתרחבים של התנועות העממיות שתמכו בדונלד טראמפ האמריקאי, בג'ורג'יה מלוני האיטלקייה ובחאבייר מיליי הארגנטיני. זו המלחמה הקרה החדשה, המתחוללת בין הדמוקרטיה הליברלית לבין אויביה. השלכותיה הכלכליות עלולות להיות קשות.
